התנועות החדשות אשר שוללות את העולם הן בעיקר, אבל לא רק, וריאנטים או נגזרות של דתות ההינדואיזם או הבודהיזם, שבהן קיימת בדרך כלל נטייה זו מלכתחילה. ישנם כמה גופים פונדמנטליסטיים נוצריים (אך לא כולם) שפועלים גם הם במסגרת האתוס שבו שלטת שלילת העולם. חסידי הדתות האלה בדרך כלל זונחים ערכים גשמיים, מערביים, בני זמננו. הם עשויים לאמץ לעצמם סגנון חיים קומונאלי ואולי אפילו קהילתני, וחסידי דתות חדשות שמקורן אוריינטלי מאמצים בדרך כלל מושגים שהם זרים למערב. במקרים מסוימים, הם עשויים ללמוד שפה אוריינטלית למטרת סגידה, ולוותר על מוסכמות וקונבנציות מערביות לטובת איסורים וצווים אחרים שמשפיעים על חיי המין, על מגעים חברתיים, על תזונה, ואפילו על הלבוש. 'התנועה הבינלאומית למען תודעת קרישנה' (תנועת הרא קרישנה) היא אולי התנועה הבולטת ביותר מסוג זה, אך ניתן למצוא כמה מאותן הנטיות גם ב-'שליחות האור האלוהי' וב-'כנסיית האיחוד' ׁ(ה-'מוניס'), למרות טענתה שהיא נוצרית.
כמה תנועות שוללות-עולם נוטות, על פי הכיוון הזה, להיות "טוטליסטיות", כלומר, הן נוטות לצפות מחסידיהן שיתמסרו באופן מוחלט לאמונתם ויהפכו אותה למחויבות מוחלטת, כשהם מסדרים את כל המחלקות של חייהם בהתאם לאמונה שהם אימצו לעצמם. זה מתבטא, כמובן, בקלות הרבה ביותר כאשר התנועה מצפה מחסידיה לאמץ דפוס חיים קומונאלי. מבחינות רבות, לדרישה מסוג זה יש מקבילה קרובה בדרישה שמצופה מהחברים במסדרי נזירים (בין אם הם נוצרים או בודהיסטים). ישנן דתות שוללות-עולם שגובלות בתמיכה בהפרדה המוחלטת מהחברה הרחבה שמושגת על-ידי חיים קומונאליים. תנועות אלה בדרך כלל מספקות מערכת מקיפה, ולעתים קרובות מורכבת של מטפיזיקה שבה חסידיהן מונחים למצוא תשובות אינטלקטואליות לשאלות בנוגע למשמעות ולמטרה האולטימטיביות של החיים. לעתים קרובות, הרמות המתקדמות יותר של עקרונות המטפיזיקה עשויות להיות סודיות וזמינות רק למומחים. דתות מסוג זה כוללות את התיאוסופיה, האתרופוסופיה וקבוצות גורדייף. עם זאת, האופי המיסטי לא תמיד ימנע פעילויות למען תועלת חברתית, למרות שמרכיב ההתרחקות החברתית עדיין קיים בבירור: דוגמה טובה שמעידה על כך היא המתקנים החינוכיים שהאנתרופוסופים מפעילים עבור ילדים מוגבלים.