בעשורים האחרונים ניתן לראות גדילה מספרית הן של הדתות מקבלות-העולם והן של הדתות שוללות-העולם (ושל דתות אחרות שפחות קל לסווגן במונחים הדיכוטומיים הרחבים האלו). הדתות שוללות-העולם הופיעו במחאה נגד מה שהן נטו לראות בתור המטריאליזם, הצרכנות והנהנתנות ההולכים וגוברים של החברה המערבית. כמה מהן חבות את כיווני ההתפתחות שלהן למסורת הסגפנית של הנצרות, אחרות מצאו אהדה מסוימת כלפי דאגות סביבתיות, בעוד שאחרות ניצלו את אותה אווירה שיצרה את התרבות ה-"היפית" של שנות ה-60 של המאה ה-20. בניגוד לכך, כיווני התפתחות מקבלי-עולם מבטאים המשכיות איתנה של תרבות חילונית בת זמננו, ושל כמה מהנטיות המשתנות שבולטות בנצרות של המאה ה-20. כפי שתחומי עניין דתיים השתנו מהדעות הקדומות לגבי העולם הבא, שהיו המוקד הדומיננטי של הנצרות במאות השנים הקודמות, כך גם תנועות דתיות חדשות החלו להדגיש את רעיון הגאולה בעולם הזה ובתקופת החיים הנוכחית. העשרת החיים, הרדיפה אחר האושר, מימוש הפוטנציאל של האדם הפכו לשאיפות מכובדות שאומצו על-ידי רבים, ואין פלא שהדתות החדשות היו צריכות לאמץ אותן. בעולם של מחסור, אסונות טבע, רעב, ורמות נמוכות של טכנולוגיה, סגפנות דתית היתה אתיקה מתאימה. היא מילאה את הצרכים של חברה יצרנית שבה היה צורך לקבל את העבודה הקשה והתשואות הנמוכות, שבה היה צורך לדחות סיפוק (לעתים קרובות לחיים היפותטיים שאחרי המוות) כדי שאפשר יהיה לצבור הון. אבל בחברה שנוטה לצרכנות, שבה הטכנולוגיה ייצרה ציפיות גבוהות לעושר ולתועלת שניתן להשיג, אתיקה סגפנית תהיה מנוגדת לצורך לשכנע אנשים לחזק את הכלכלה על-ידי הוצאת כספים, על-ידי חיפוש אחר בידור ורווחה חומרית. בדיוק כפי שהסגפנות המסורתית של הנצרות נעשתה מיושנת, כך גם כיווני ההתפתחות של דפוסים חדשים של רוחניות דתית החלו לשקף את האתוס החברתי החדש. קבלת הערכים ההדוניסטיים בחברה החילונית של זמננו החלה להשתקף יותר ויותר אפילו בזרם המרכזי של הדת. בעקבות האופטימיות ושימת הדגש על תועלת בלתי מוגבלת שתוארו לעומק, מחוץ לזרם המרכזי, על-ידי המדע הנוצרי, החלה, בדתות הגדולות, התמיכה בחשיבה חיובית על-ידי נורמן וינסנט פיל הפרוטסטנטי, על-ידי הארכיבישוף פולטון שין הקתולי ועל-ידי הרב יהושע ליבמן. בעשורים מאוחרים יותר החלה ההתפתחות של 'תיאולוגיית השגשוג' כלגיטימציה של היתרונות שהנוצרים צריכים לצפות להם מדת שמתמקדת בתפילות. טכניקות פסיכולוגיות להגברת שליטה עצמית, מודעות עצמית, שיפור עצמי, העשרת החיים ויכולת רחבה יותר להעשרה רוחנית הפכו לחלק מהרפרטואר של תנועות דתיות רבות עם התרחקות החברה מהתיאולוגיות גדושות החטאים שבעבר היו התמה המרכזית של התורה הנוצרית.