הגיוון בין הדתות מלוּוה בגיוון בתוך הדתות עצמן, אפילו בתוך מסורת אורתודוקסית אותנטית, כלומר, מבלי להתייחס לצורות הביטוי השונות של מחלוקות שכבר אזכרנו אותן קודם. חייבים להכיר בעובדה שעקביות אינה משאת הנפש הראשונה עבור דת, ואפילו הנצרות, שנהנתה מדפוסים מובנים הרבה יותר שיטתיים מכל דת אחרת, הן בדוקטרינות והן בארגון, עדיין משמרת ניסוחים לא מדויקים של דוקטרינות, ניסוחים דו-משמעיים, חוסר עקביות ואפילו סתירות מוחלטות. ואמנם, השפה הדתית המסורתית אפילו של הנצרות לא תמיד מנסה לחסל ניסוחים דו-משמעיים, אלא לפעמים אפילו מבקשת לתמוך בהם. שפה כזאת משמשת לא רק, וגם לא בהכרח בראש ובראשונה, לציין מאפיינים. יש לה פונקציות חשובות באותה מידה בעידוד תגובות רגשיות ובקביעת ערכים ונטיות. הערכים הקוגניטיביים, הרגשיים וההערכתיים מתערבבים זה בזה באופן שאינו ניתן להתרה בצורה די זרה לדרכי החשיבה המלומדות מבחינה מדעית. כתוצאה ממולטי-פונקציונליות זו, שפת הדת, כאשר בוחנים אותה באופן מדעי או למטרות דיון, לוקה בחסר לעתים תכופות בבהירות, בהגדרות ובייחודיות. ייתכן שזה ייחשב לנורמלי בדת, אפילו כאשר, כמו במקרה של הנצרות, הושקע מאמץ אינטלקטואלי בלתי פוסק במשך מאות שנים לבטא דוקטרינות דתיות בצורה קוהרנטית.