חוק ותיאולוגיה הם שניהם דיסציפלינות נורמטיביות, וכתוצאה מכך הדעה הקדומה של נקודת המבט הנורמטיבית שבה הם מחויבים להחזיק משפיעה על הגדרותיהם והשערותיהם. ככל שההשכלה המודרנית הרחיבה את היכרותנו עם תרבויות אחרות, כך היה ניתן לזהות שמה שהוגדר באופן הולם בתור "דת" סוטה לעתים קרובות בפרטים רבים מבחינת האמונה, העיסוק וההסדרים המוסדיים מאלה שמאפיינים את הנצרות. כתוצאה מכך חיפשנו הגדרה מקיפה יותר של דת, כזו שמכירה בכך שחברות אחרות גם הן מצדדות באמונות דתיות, עוסקות בעיסוקים דתיים ומחזיקות מוסדות דתיים, שונים ככל שיהיו מהתפיסות הנוצריות. היכרות גדולה יותר עם מספר רב של מקרים אמפיריים הפכה לבלתי אפשרית את ההנחה שהעלו אפילו פרשנים אקדמאים רציניים במאה התשע-עשרה, שלאנשים שאינם נוצרים, יהודים ומוסלמים לא היתה "שום דת".