בהתחשב בלחץ המוגבר לשינוי בחברה המודרנית, זה יהיה מפתיע אם איזשהו מוסד חברתי גדול היה מוכח כחסין בפני ההשלכות של התהליך. למרות היותה מבוצרת בצורה איתנה בתחום ההתנדבותי של הפעילות החברתית, הדת בהחלט הגיבה אליו, והופיעה במגוון הולך וגדל של צורות ועם תחומי עניין שונים שהטרידו אותה. עם העלייה בהשכלה של האוכלוסייה הכללית בעולם המערבי, הדתות המודרניות נטו להדגיש פחות את ההיבטים הקונקרטיים של האפיזודות ההיסטוריות המילוליות של ההיסטוריה הדתית, ואם השתמשו בהם בכלל, הדבר נעשה כמטאפורות פואטיות או סימבוליות. פחות ופחות דגש הושם, אפילו בתוך מסורות נוצריות של הזרם המרכזי, על דוקטרינות בנוגע לאלוהים, יצירה, חטא, גלגול נשמות, פדות או שליחה לגיהינום, ודגש רב יותר הושם על מגוון של עיסוקים שונים. ברמה המעשית, ובמיוחד בקבוצות הדתיות הנוצריות הגדולות, סוגיות אלה מעוגנות בעלייה בדאגה לתמיכה הרוחנית שהתפתחה החל מאמצע המאה התשע-עשרה והלאה, שכעת מתבטאת בצורות חדשות רבות של כמורה שמספקת הנחיה רוחנית ספציפית. משרת הכומר התעשייתי (לרבות תנועת הכמרים-העובדים שבוטלה); ייעוץ רוחני בבתי-חולים ובבתי-סוהר; ייעוץ של מומחים להדרכת נישואין; תרפיה וריפוי נוצריים; גמילה מהתמכרות לסמים ולאלכוהול; בעיות מיניות וגישות לעבודה הם כולם אינדיקטורים יומיומיים של העיסוקים המעשיים המגוונים שמעודדים פעילויות דתיות ורוחניות בימינו. ברמה התיאורטית יותר התלווה אליהם עידוד מחודש לאתיקה של אחריות אישית; דאגה לצדק חברתי; החיפוש אחר הגשמה אישית והעצמה והיישום של דת כמקור לחשיבה חיובית.
האוריינטציות החדשות האלו מצאו ביטוי הן בביטויים אורתודוקסיים והן בביטויים פלגניים בתוך הנצרות, אבל דבר נוסף שקרה בחברה המערבית היה ההפצה לא רק של כמה מאמונות המזרח הגדולות, שברובן הובאו בראשיתן על-ידי מהגרים, אלא גם של תנועות שנגזרו מאותן דתות, שכמה מהן שונו בצורתן ובדרך הביטוי שלהן כדי למשוך את הציבור המערבי. בנוסף לאלו, ישנן תנועות שמשתמשות בפגאניות עתיקה לכאורה; אחרות שמסתמכות על מגוון אקלקטי של מסורות מיסטיות בתור המקורות מעוררי ההשראה שבהם הן משתמשות. תנועות אחרות מבקשות להחיות ולהפיץ את העיסוק באומנות הנסתר. לכל המגוון הזה חייבים לצרף דתות חדשות שניתן למצוא בהן משהו מהאוריינטציה המדעית של החברה בת זמננו, ושמשתמשות במדע שלהן למטרות שהן רוחניות לכל הדעות. ברקע, ישנן גם אותן כתות נוצריות מסורתיות יותר, שכמה מהן עוררו בעבר חרדה בקרב נוצרים אורתודוקסים, ולעתים עוררו עוינות מצד בני-הסמכא, אך היום מופגנת כלפיהן בהכרח יותר ויותר סובלנות והן מקובלות כחלק מהפסיפס הדתי של החברה בת זמננו. העובדה שהן כבר לא נמצאות בצורה כל-כך חריפה במוקד תשומת הלב או החרדה משקפת את העובדה שבנסיבות הקיימות של המגוון הדתי, הן כבר לא נראות מוזרות או חריגות כפי שהן היו בעבר.