חוק זכויות האדם אוסר על אפליה המבוססת על אמונתו הדתית של העובד. האפליה הזאת מתייחסת לא רק להעסקתם ולפיטוריהם, אלא לכל התנאים והזכויות שבהעסקה. [26]
אפליה ישירה כרוכה ביחס פחות טוב על רקע של דת או אמונה. דוגמאות בפועל לכך הן מעסיק המסרב להעסיק יחידים הקשורים עם דת מסוימת או דורש מכל המועמדים לעבודה להצהיר שאינם חלק מדת מסוימת.
אפליה עקיפה מתרחשת כאשר תנאי או תקנה ניטרליים לכאורה יגרמו לחברי אמונה מסוימת לעמדת נחיתות, אלא אם כן ניתן להצדיק את העמדה הזאת. דוגמה בפועל לכך היא כאשר עובדים ממין זכר נדרשים להיות מגולחים למשעי, תקנה שעלולה להפלות גברים סיקים.
כבוד מלא כלפי אוטונומיה דתית כרוך בהכרה שליחידים יש זכות להפגין את דתם בחיים הפרטיים שלהם על-ידי כך שיתנדבו בקהילה הדתית שלהם ויעסקו בפעילות מיסיונרית או בשירותים אחרים שמקדמים את המשימה הדתית של הקהילה שלהם. [27]
[26] ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, סעיף 18, האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות, סעיף 18, האמנה האירופאית לזכויות האדם סעיף 9, הנחיה לגבי שוויון בהעסקה של האיחוד האירופי, אמנה מס' 111 של ארגון העבודה הבינלאומי.
[27] עדי יהווה ממוסקבה נגד רוסיה ¶ 121-120 (נספח 302/02), 10 ביוני 2010.
