המאבק למען חופש הדת נמשך אלפי שנים. עם זאת, היצירה של התחייבויות חוקיות בינלאומיות בנושא של זכויות האדם, כדי להגדיר זכויות אלו ולהגן עליהן, לא התרחשה עד שלא אומצה ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם ("ההכרזה לכל באי עולם") ב-1948, המכריזה בסעיף 18: "כל אדם זכאי לחופש המחשבה, המצפון והדת".
ההכרזה לכל באי עולם נוצרה בתגובה לזוועות השואה במלחמת-העולם השנייה. לפני השואה, רבים טענו שזכויות האדם הן עניין פנימי, שעל הממשלה בכל מדינה לפקח עליהן ולאכוף אותן. הגישה הזו השתנתה ככל שהעולם למד על היקף הזוועות, מה שהוביל להקמת תנועה לזכויות אדם שמוגנות באופן בינלאומי, שהן אוניברסליות ושלא ניתן לשלול אותן.
החשיבות של חופש הדת כזכות אדם עיקרית אומצה על-ידי הקהילה עולמית בהכרזה לכל באי עולם. כבר במשפט הראשון של המבוא, ההכרזה לכל באי עולם אומרת ש-"הכרה בכבוד הטבוע ובזכויות השוות שלא ניתן לשלול אותן של כל החברים במשפחת בני האדם היא היסוד לחופש, צדק ושלום בעולם". ההכרה הזו בכבוד הטבוע באנושות היא שהפכה להיות הכוח המניע בהגנה על חופש הדת וכל זכויות האדם, ובקידום שלהן.
ב-1966, האומות המאוחדות (או"ם) העבירו אמנה שאפשר לאכוף אותה באופן חוקי, האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות (אמנה), שהרחיבה את היריעה של הזכות לחופש הדת או האמונה, וסיפקה לוועידת זכויות האדם (גוף של מומחים עצמאיים לזכויות האדם) את הכוח לפקח על יישום האמנה. האמנה נכנסה לתוקף ב-1976. האמנה הזאת, ההכרזה לכל באי עולם והאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (ICESCR), יוצרות את מגילת זכויות האדם הבינלאומית.
ההכרזה של האו"ם על מיגור כל הצורות של חוסר סובלנות ואפליה על רקע של דת או אמונה, שאומצה על-ידי העצרת הכללית של האו"ם ב-1981, נועדה לבטא את העמדה הנחרצת של האו"ם נגד אפליה על רקע דתי וחוסר סובלנות דתי. היא גם מפרטת את הזכויות הנרחבות שנכנסות תחת הקטגוריה של חופש הדת באמצעות הפגנת אמונותיו הדתיות של האדם.
זכות אדם אוניברסלית
חופש הדת או האמונה הוא זכות בסיסית של כל אדם. זוהי זכות אוניברסלית שחלה על כל האנשים במידה שווה בכל מקום, ללא הבדל מי הם, היכן הם גרים, גילם, מינם, הגזע או המוצא האתני שלהם, ובמה הם מאמינים או לא מאמינים. [3]
חופש הדת או האמונה הוא חבילה נרחבת של זכויות המכסה ספקטרום רחב של סוגיות נפרדות שיש ביניהן קשר. הזכות לחופש הדת או האמונה כוללת את חופש המצפון והמחויבות לדת או לאמונה לגבי כל עניין. [4] זאת אינה זכות הניתנת על-ידי הממשלה, אלא זכותו המולדת של כל אדם. כפי שהונצח בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם "כולם נחנו בכבוד ובמצפון".
הזכות לחופש הדת או האמונה שזורה באופן מהותי ובאופן שלא ניתן להפרדה בזכויות בסיסיות אחרות, לרבות הזכות לחופש הביטוי והדעה, החופש להתאספות, והעקרונות האוניברסליים של אי-אפליה ושוויון עבור כולם.
חופש הדת או האמונה מביא תועלת לכולם. זהו אמצעי, באמצעות מעשים המבוססים על אמונה, להשיג דמוקרטיזציה, רבגוניות וביטחון; חופש הדת גם מצמצם את העוני באמצעות פיתוח חברתי וכלכלי. הוא נמצא בלב העקרונות הדמוקרטיים שתורמים לחברה חופשית ופתוחה, למוסריות, לשקיפות, ולשלטון החוק, ליחס אתי כלפי אחרים, לשלום ולקידום זכויות אדם אחרות.
בניגוד לכך, הגבלות על הזכות לחופש הדת תורמות לקיטוב ולאפליה בין קהילות, מערערות את הדמוקרטיזציה והביטחון, ומעודדות קבוצות קיצוניות.
הגל הגואה של מתקפה עולמית
כיום הזכות לחופש הדת או האמונה נמצאת תחת מתקפה ברחבי העולם. מחקר עולמי שנערך על-ידי מכון המחקר פיו התמקד ב-197 מדינות וטריטוריות המהוות 99.5 אחוזים מאוכלוסיית העולם. הוא מדווח שכחמישה מיליארד אנשים, 75 אחוז מאוכלוסיית העולם, חיים בארצות שבהן יש הגבלות ממשלתיות קשות על דת או עוינות חברתית קשה הקשורה לדת, אשר לעתים קרובות מופנות כלפי מיעוטים דתיים.
באופן מדאיג, ההגבלות המחמירות האלה נגד חופש הדת התגברו ברחבי העולם. הדו"ח מספק ראיות מוצקות שהרמה המתגברת של הגבלות על חופש הדת התרחשה בכל אחד מחמשת האיזורים מרכזיים של העולם. [5]
חובקת כול ומוחלטת
הזכות לחופש הדת או האמונה היא חובקת כול ומוחלטת. זוהי חירות בסיסית אשר כוללת בתוכה את כל הדתות והאמונות. היא מגנה על אמונות תאיסטיות, לא-תאיסטיות ואתאיסטיות, וגם על הזכות לא להפגין שום דת או אמונה. [6]
כפי שציינה ועדת האו״ם לזכויות האדם בפרשנות המקיפה שלה של הזכות לחופש הדת במסגרת מגילת הזכויות של האו״ם, יש לפרש את המונחים אמונה ודת בצורה נרחבת. הם לא מוגבלים לדתות המסורתיות, או לדתות ואמונות בעלות מאפיינים ממסדיים או לעיסוקים דתיים המקבילים לאלה של הדתות המסורתיות. הזכות לחופש האמונה כוללת דתות חדשות ומיעוטים דתיים שעשויים להיות חשופים לעוינות מהקהילה הדתית השלטת. [7]
שגיאה נפוצה בהגדרה של דת זאת העובדה שאמונה באלוהים נחוצה כדי שמשהו ייחשב לדת. הדוגמאות הבולטות ביותר נגד הטענה הזאת הוא הבודהיזם הקלסי, שאינו כולל אמונה באל כלשהו, והינדואיזם שיש בו ריבוי אלים. הגדרה מוגבלת כזאת סותרת את זכויות האדם הבסיסיות. [8]
זכות מוחלטת וללא תנאי לאמונה
לאדם יש זכות מוחלטת וללא תנאי להחזיק בכל דת או אמונה. אסור להגביל אמונות בשום פנים ואופן. [9]
החוק הבינלאומי לזכויות האדם אינו מאפשר שום מגבלות משום סוג על החופש להחזיק או לאמץ דת או אמונה לפי בחירתו של האדם. החופש הזה מוגן ללא תנאי, כמו גם הזכות להחזיק בדעות ללא התערבות או הפרעה. בהתאם לזכויות האלה, אסור לכפות על איש להביע דבקות בדת או באמונה. כמו כן, אסור לדרוש מאיש להכריז על אי-דבקות באמונות דתיות לשם העסקה, או תועלת חברתית או כלכלית אחרת. [10]
שני ממדים
לחופש הדת יש שני ממדים. הוא כולל את זכותם של יחידים ואת הזכות של קהילות דתיות לעסוק בדתם או להפגין אותה בפומבי או באופן פרטי, באמצעות "תפילה, קיום מצוות, עיסוקים דתיים והוראה". [11]
הממד הראשון עוסק בזכויותיהם של יחידים להפגין בחופשיות את דתם או אמונתם. הממד השני עוסק בזכויות של קבוצות דתיות המייצגות קהילה של מאמינים להפגין את דתם באמצעות טקסים דתיים ומנהגי קהילה, ולהבטיח את ענייני הדת הפנימיים שלהם באמצעות מוסדות וגופים חוקיים.
[3] ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, סעיף 18, האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות, סעיף 18, קווים מנחים של האיחוד האירופי בדבר קידום והגנה של חופש דת או אמונה, ¶ 16.
[4] הערה כללית 22 של ועידת זכויות האדם של האומות המאוחדות, ¶ 1.
[5] "הגל הגואה של הגבלות על דת", ספטמבר 2012, מכון המחקר פיו.
[6] הערה כללית 22 של ועידת זכויות האדם של האומות המאוחדות, ¶ 1.
[7] כנ"ל, ¶ 2.
[8] קווים מנחים לבדיקה של חוקים הקשורים לדת או לאמונה, שהוכנו על-ידי פנל המומחים בנושא חופש הדת של ה-OSCE/ODIHR (התנועה לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה/המשרד למוסדות דמוקרטיים וזכויות אדם) בהתייעצות עם ועדת ונציה.
[9] הקווים המנחים של האיחוד האירופי לקידום חופש הדת או האמונה ולהגנה עליו, ¶ 12.
[10] הערה כללית 22 של ועידת זכויות האדם של האומות המאוחדות, ¶ 3.
[11] ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, סעיף 18, האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות, סעיף 18, האמנה האירופית לזכויות האדם סעיף 9.