איך להישאר בריא | מרכז המשאבים למניעה

מילון מונחים
גופים, מאמרים וכלים של זכויות האדם שנוגעים לחופש הדת

ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם

ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם מהווה ציון דרך בהיסטוריה של זכויות האדם. ההכרזה לכל באי עולם נכתבה על-ידי נציגים ממדינות מכל רחבי העולם, והוכרזה באופן רשמי על-ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות בפריז ב-10 בדצמבר 1948 (החלטה של העצרת הכללית מספר 217 א [III])‏. [44]

סעיף 18, ההכרזה לכל באי עולם

סעיף 18 מההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם אומר:

לכל אדם הזכות לחופש המחשבה, המצפון והדת. הזכות הזאת כוללת חופש לשנות את דתו או אמונתו, וחופש, כשהוא לבד או ביחד עם אחרים, בפומבי או באופן פרטי, לבטא את דתו או אמונתו כשהוא מלמד אותה, מתפלל ומקיים את מצוותיה.

אמנה בינלאומית בנושא זכויות אזרחיות ופוליטיות (ICCPR)

ה-ICCPR הוא אמנה רב-צדדית שאומצה על-ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות ב-16 בדצמבר 1966, ושנמצאת בתוקף מה-23 במרץ 1976. ה-ICCPR מטיל על מדינות להגן על הזכויות הפוליטיות והאזרחיות של יחידים, לרבות הזכות לחופש הדת, חופש הדיבור וחופש ההתאספות. משנת 2013 167 מדינות התחייבו לקיים את ה-ICCPR‏. [45]

סעיף 18, ICCPR

בסעיף 18 של ה-ICCPR נאמר:

  1. כל אדם זכאי לחופש המחשבה, המצפון והדת. הזכות הזאת תכלול את החופש לבחור או לאמץ דת או אמונה לפי בחירתו, ואת החופש, בין אם כאדם יחיד ובין אם כחבר בקהילה עם אחרים, בפומבי או באופן פרטי, להפגין את דתו או אמונתו בצורה של פולחן, קיום מצוות, עיסוקים דתיים והוראה.
  2. אף אדם לא יסבול מכפייה אשר תפגע בחופש שלו לבחור או לאמץ דת או אמונה לפי בחירתו.
  3. על חירותו של אדם להפגין את דתו או אמונתו יכולות לחול רק ההגבלות שמעוגנות בחוק ושנחוצות כדי להגן על שלום הציבור, הסדר, הבריאות או המורל הציבוריים או על הזכויות או החירויות של אחרים.
  4. המדינות החברות באמנה בהווה מתחייבות לכבד את זכותם של הורים, וכאשר זה אקטואלי של אפוטרופוסים חוקיים, להבטיח את החינוך הדתי והמוסרי של ילדיהם בהתאם לאמונותיהם האישיות.

אמנה בינלאומית בנושא זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (ICESCR)

ה-ICESRC הוא אמנה רב-צדדית שאומצה על-ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות ב-16 בדצמבר 1966, ושנמצאת בתוקף מה-3 בינואר 1976. ה-ICESCR מטיל על המדינות להגן על הזכויות הכלכליות, החברתיות והתרבויות של יחידים, לרבות זכויות עובדים, הזכות לבריאות, הזכות לחינוך והזכות לסטנדרט מחייה נאות. מאז 2013 160 מדינות התחייבו לקיים את ה-ICESCR‏. [46]

מגילת זכויות האדם הבינלאומית

מגילת זכויות האדם הבינלאומית מורכבת מההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, מהאמנה הבינלאומית על זכויות אזרחיות ופוליטיות ומהאמנה הבינלאומית על זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות. מגילת זכויות האדם הבינלאומית מכילה הגנה מקיפה על זכויות האדם עבור כולם. הריעו לה בתור "מגנה קרטה אמיתית שמציינת את הגעתו של המין האנושי לשלב חיוני ביותר: ההכרה המודעת בכבוד ובערך האנושיים". [47]

ההכרזה של האו"ם על מיגור כל הצורות של חוסר סובלנות ואפליה על רקע של דת או אמונה

ההכרזה אומצה על-ידי העצרת הכללית של האו"ם ב-25 בנובמבר 1981. ההכרזה היא אחד המסמכים הבינלאומיים החשובים ביותר אשר מגנה על חופש הדת. ההכרזה מבטאת את העמדה הנחרצת של האו"ם נגד אפליה דתית וחוסר סובלנות דתי. היא גם מפרטת את הזכויות הנרחבות שנכנסות תחת הקטגוריה של חופש הדת באמצעות הפגנת אמונותיו הדתיות של האדם.

סעיפים 2 ו-3 של ההכרזה מ-1981 מאשרים מחדש את הכללים של ה-ICCPR נגד אפליה. בפסקה הראשונה של סעיף 2 נאמר: "אף אדם לא יסבול מאפליה על-ידי מדינה, מוסד, קבוצה, אנשים או אדם על סמך אמונות דתיות או אחרות".

סעיפים 1 ו-6 מספקים רשימה מקיפה של חופש המחשבה, המצפון והדת. הם כוללים את הזכות (1) "לקיים פולחן או להתאסף בהקשר לדת או לאמונה, להקים מקומות למטרות אלו ולהחזיק בהם"; (2) "להקים מוסדות מתאימים לצדקה ולמטרות הומניטריות ולהחזיק במוסדות כאלו"; (3)"ליצור ולרכוש מאמרים וחומרים הקשורים לטקסים או למנהגים של דת או אמונה במידה נאותה, ולהשתמש בהם"; (4) "לכתוב, לפרסם ולהפיץ פרסומים רלוונטיים בתחומים אלו"; (5) "ללמד דת או אמונה במקומות שמתאימים למטרה זו"; (6) "לבקש ולקבל תרומות כספיות או אחרות מרצון מאנשים ומוסדות"; (7) "לקיים מצוות של ימי מנוחה, ולהקפיד על חגים וטקסים דתיים בהתאם למצוות בדתו או באמונתו של האדם" ו-(8) "לבסס ולקיים תקשורות עם אנשים וקהילות בנושאי דת ואמונה ברמה הלאומית והבינלאומית". [48]

האמנה על זכויות הילד (CRC) של האומות המאוחדות

ה-CRC הוא אמנה שאומצה על-ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות ב-20 בנובמבר 1989, ושנמצאת בתוקף מה-2 בספטמבר 1990. ה-CRC מגדיר את הזכויות הדתיות, האזרחיות, הפוליטיות, הכלכליות, החברתיות, הבריאותיות והתרבויות של ילדים. ה-CRC מגדיר ילד בתור אדם מתחת לגיל שמונה-עשרה, אלא אם כן גיל הבגרות מגיע מוקדם יותר בהתאם לחוקים המקומיים במדינה של האדם. [49]

סעיף 14, CRC

בסעיף 14 של האמנה על זכויות הילד נאמר:

  1. המדינות החברות יכבדו את זכותו של הילד לחופש המחשבה, המצפון והדת.
  2. המדינות החברות יכבדו את הזכויות והחובות של ההורים, וכאשר זה אקטואלי של האפוטרופוסים החוקיים, לספק הכוונה לילד בהפגנת הזכויות שלו בצורה שהיא עקבית עם היכולות המתפתחות של הילד.
  3. על חירותו של אדם להפגין את דתו או אמונתו יכולות לחול רק ההגבלות שמעוגנות בחוק ושנחוצות כדי להגן על שלום הציבור, הסדר, הבריאות או המורל הציבוריים או על הזכויות או החירויות של אחרים. [50]

ועידת זכויות האדם של האומות המאוחדות

ועידת זכויות האדם של האומות המאוחדות ("ועידת זכויות האדם") היא גוף המורכב שמונה-עשר מומחים עצמאיים שתפקידם לפקח על הציות של מדינות לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות, לרבות הזכות לחופש הדת שמוגנת על-ידי סעיף 18 של ה-ICCPR. המדינות החברות באמנה נדרשות לספק לוועידת זכויות האדם דו"חות שמראים שהן אכן מצייתות לאמנה ומגנות על הזכויות המתוארות ב-ICCPR.

כחלק מחובותיה, ועידת זכויות האדם מפרסמת פרשנויות מקיפות של הזכויות שמפורטות ב-ICCPR, כדי לעזור למדינות לעמוד בהתחייבויותיהן להגן על הזכויות האלה. הפרשנויות המקיפות האלה של הזכויות ידועות בתור הערות כלליות. ההערה הכללית על הזכות לחופש הדת, שפורסמה ב-1993, נקראת הערה כללית 22. הערה כללית 22 מורכבת מאחת-עשר פסקאות מקיפות אשר מבטאות במילים את המשמעות העמוקה וחובקת הכול של הזכות לחופש הדת. בפסקה השנייה של הערה כללית 22 נאמר:

סעיף 18 מגן על אמונות תאיסטיות, לא-תאיסטיות ואתאיסטיות, וגם על הזכות לא להפגין שום דת או אמונה. את המונחים "אמונה" ו-"דת" יש לפרש בצורה נרחבת. ההקפדה על סעיף 18 אינה מוגבלת לדתות מסורתיות או לדתות או אמונות עם מאפיינים מוסדיים או לעיסוקים דתיים שמקבילים לעיסוקים דתיים של דתות מסורתיות. לפיכך, הוועידה מתייחסת בדאגה לכל נטייה לאפליה נגד כל דת או אמונה מכל סיבה, לרבות העובדה שזאת דת או אמונה חדשה, או מייצגת מיעוטים דתיים שעשויים לסבול מעוינות מצידה של הקהילה הדתית המבוססת. [51]

המועצה לזכויות האדם של האו"ם

המועצה לזכויות האדם של האו"ם היא גוף בין-ממשלתי בתוך המערכת של האומות המאוחדות שתפקידו לקדם את זכויות האדם בכל העולם ולהגן עליהן, לטפל בהפרות של זכויות האדם, לרבות הפרות של הזכות לחופש הדת במדינות מסוימות, ולהציע המלצות והחלטות כדי להגן על זכויות האדם. המועצה נפגשת במשרדי האו"ם בג'נבה. המועצה מורכבת מארבעים ושבעה מדינות החברות באומות המאוחדות שנבחרות על-ידי העצרת הכללית.

הממונה המיוחד על הגשת דו"חות לאו"ם בנושא חופש הדת או האמונה

הממונה המיוחד על הגשת דו"חות לאו"ם בנושא חופש הדת או האמונה הוא מומחה עצמאי שמונה על-ידי המועצה לזכויות האדם כדי לזהות מכשולים קיימים או מתפתחים לקיום חופש הדת או האמונה, וכדי להגיש המלצות לדרכים ואמצעים שבעזרתם אפשר להתגבר על המכשולים האלה.

הממונה על הגשת דו"חות מפרסם דו"ח שנתי על חופש הדת וגם מפרסם דו"חות על מדינות שהממונה על הגשת דו"חות ביקר בהן באופן רשמי. בכפוף להסכם E/CN.4/2005/61, הממונה המיוחד על הגשת דו"חות מבקר במדינות כדי לקבל הבנה מעמיקה בנושאים ועיסוקים ספציפיים, לספק משוב בונה למדינה המדוברת ולדווח למועצה או לעצרת הכללית. [52]

האמנה האירופית לזכויות האדם (ECHR)

ה-ECHR הוא אמנה בינלאומית אשר נחתמה ואושרה על-ידי ארבעים ושבע מדינות במועצה האירופית כדי להגן על זכויות האדם והחירויות הבסיסיות באירופה, לרבות הזכות לחופש הדת, המוגנת בסעיף 9, והזכות לא לסבול מאפליה דתית, המוגנת בסעיף 14. האמנה נוסחה ב-1950 ונכנסה לתוקף ב-3 בספטמבר 1953. האמנה הקימה את בית-הדין האירופי לזכויות האדם.

סעיף 9, ECHR

סעיף 9 של ה-ECHR מכיל את עקרונות המפתח של האמנה בנוגע לחופש הדת או האמונה; הניסוח בו דומה מאוד לסעיף בנוגע לחופש הדת בהכרזה לכל באי עולם והוא נכתב זמן קצר לאחר ההכרזה לכל באי עולם. הניסוח בו גם מאוד דומה לתיאור של חופש הדת שמופיע בסעיף 18 של ה-ICCPR.

  1. לכל אדם יש את הזכות לחופש המחשבה, המצפון והדת. הזכות הזאת כוללת חופש לשנות את דתו או אמונתו, וחופש, כשהוא לבד או ביחד עם אחרים, בפומבי או באופן פרטי, לבטא את דתו או אמונתו כשהוא מלמד אותה, מתפלל ומקיים את מצוותיה.
  2. על חירותו של אדם להפגין את דתו או אמונתו יכולות לחול רק ההגבלות שמעוגנות בחוק ושנחוצות כדי להגן על שלום הציבור, הסדר, הבריאות או המורל הציבוריים או על הזכויות או החירויות של אחרים. [53]

סעיף 14, ECHR

בסעיף 14 של ה-ECHR נאמר:

כל אחד זכאי לכל הזכויות והחירויות המפורטות באמנה זו, ללא הבדל משום סוג, לרבות מין, גזע, צבע, שפה, דת, דעה פוליטית או אחרת, מקור לאומי או חברתי, קשר לקבוצת מיעוט במדינה, רכוש, מוצא או מעמד אחר. [54]

פרוטוקול 1, סעיף 2, ECHR

בפרוטוקול 1, סעיף 2, של ECHR נאמר:

הזכות לחינוך

הזכות לחינוך לא תישלל מאף אדם. בביצוע כל הפונקציות שבאחריותה בהקשר לנושא של חינוך והוראה, המדינה תכבד את זכותם של ההורים לוודא שהחינוך והחומרים הנלמדים מתאימים לאמונות הדתיות והפילוסופיות שלהם.

בית-הדין האירופי לזכויות האדם

בית-הדין האירופי לזכויות האדם הוא בית-דין בינלאומי שהוקם ב-1959 עם סמכות שיפוטית מתאימה על תיקים משפטיים מארבעים ושבע המדינות שבימים אלו מהוות חלק מהמועצה האירופית. הוא פוסק בנוגע לפניות מיחידים או ממדינות שטוענים להפרות של זכויות אזרחיות או פוליטיות המפורטות באמנה האירופית לזכויות האדם, לרבות הזכות לחופש הדת, המוגנת על-ידי סעיף 9, והזכות לא לסבול מאפליה דתית, המוגנת על-ידי סעיף 14. הוא פועל כבית-דין במערכת שעות מלאה מ-1998 ויחידים יכולים לפנות אליו ישירות לאחר שהם מיצו את כל האפיקים המקומיים שקיימים במדינתם. בית-הדין יושב בשטרסבורג, צרפת, וממנה הוא מפקח על הכבוד לזכויות האדם של יותר מ-800 מיליון אירופאים. [55]

מספר הולך וגדל של פסיקות של בית-הדין האירופי לזכויות האדם פירש והרחיב את נושא של חופש הדת המוגן על-ידי סעיפים 9 ו-14 של האמנה האירופית, עד כדי ציווי על עמדה ניטרלית בנושא מצידה של המדינה. הפסיקות האלה גם אוסרות על המדינה לפרש מחדש, לפרש באופן שגוי, להעריך או לבחון אמונות דתיות או את הביטוי של האמונות האלו. [56]

הקווים המנחים של האיחוד האירופי בנוגע לקידום חופש הדת או האמונה, וההגנה על החופש הזה

ב-24 ביוני 2013, מועצת השרים של האיחוד האירופי אימצה קווים מנחים חדשים בנוגע לקידום חופש הדת או האמונה וההגנה עליו, בפעולות ובקווי המדיניות של אירופה לגבי מדינות מחוץ לאיחוד האירופי. הקווים המנחים האלה מבוססים על העקרונות של חופש הדת, שוויון, חוסר אפליה ואוניברסליות. הקווים המנחים מאשרים מחדש שכל מדינה חייבת להבטיח שהמערכת החוקית שלה מבטיחה את חופש הדת, ושקיימים "אמצעים אפקטיביים" כדי למנוע הפרות או להטיל עליהן עונש. הקווים המנחים מציינים שהאיחוד האירופי והמדינות החברות בו צריכים להתמקד בדברים הבאים:

  • מלחמה נגד מקרי אלימות על רקע של דת או אמונה.
  • קידום חופש הביטוי.
  • קידום כבוד לשונה וסובלנות.
  • מלחמה נגד אפליה ישירה או עקיפה; בעיקר על-ידי אכיפה של חקיקה נגד אפליה.
  • תמיכה בזכותו של אדם לשנות את דתו או אמונתו או להפסיק להיות חבר בהן.
  • תמיכה בזכות להפגין דת או אמונה.
  • תמיכה באנשים שמגנים על זכויות האדם והגנה עליהם, לרבות תמיכה במקרים אינדיבידואליים.
  • תמיכה בחברה האזרחית, לרבות איגודים דתיים, ארגונים פילוסופיים וכאלה שלא מצהירים בגלוי על הדוקטרינות שלהם, וקיום תקשורת איתם.

הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE)

ה-OSCE הוא גוף בין-ממשלתי שמורכב מחמישים ושבע מדינות מאירופה, מרכז אסיה וצפון אמריקה. ה-OSCE הוא ארגון הביטחון האיזורי הגדול ביותר בעולם. הוא עוסק במגוון רחב של סוגיות, לרבות חופש הדת וזכויות האדם.

התחייבויות רבות מצידו של ה-OSCE להגן על חופש הדת ולקדם אותו, מבוטאות בעיקרון מס' VII של החוק הסופי של הלסינקי:

VII. כבוד לזכויות האדם ולחירויות הבסיסיות, לרבות חופש המחשבה, המצפון, הדת או האמונה.

המדינות המשתתפות יכבדו את זכויות האדם והחירויות הבסיסיות, לרבות חופש המחשבה, המצפון, הדת או האמונה, של כל אדם ללא הבדלי גזע, מין, שפה או דת.

הן יקדמו ויעודדו את הקיום האפקטיבי של הזכויות האזרחיות, הפוליטיות, הכלכליות, החברתיות והתרבויות, ושל זכויות וחירויות אחרות שנובעות כולן מהכבוד הבסיסי של כל אדם והן חיוניות להתפתחות החופשית והמלאה שלו.

במסגרת זו המדינות המשתתפות יכירו בזכותו של אדם, כשהוא לבד או ביחד עם אחרים, בפומבי או באופן פרטי, לבטא את דתו או אמונתו בהתאם למצפונו הוא, ויגנו על זכות זו.

ההתחייבות הבסיסית הזאת אושרה מחדש שוב ושוב. החל מישיבת מדריד ב-1983, המדינות המשתתפות ציינו שהן "ישקלו לחיוב בקשות שיוגשו על-ידי ועדות דתיות של מאמינים שמקיימים עיסוקים דתיים או שמתכוונים לקיים עיסוקים דתיים במסגרת החוקתית של מדינתם, לקבל מעמד חוקי של אמונה, מוסד דתי או ארגון דתי לפי חוקי המדינה".[57] דברים אלו קיבלו משנה תוקף במסמך המסכם של וינה (1989) ונאמר שם שמדינות המשתתפות לא רק "ישקלו לחיוב בקשות" אלא הן "יאשרו בקשות לאחר הגשתן על-ידי ועדות דתיות של מאמינים שמקיימים עיסוקים דתיים או שמתכוונים לקיים עיסוקים דתיים במסגרת החוקתית של מדינתם, לקבל מעמד חוקי שמעוגן בחוק במדינות שלהם".[58]

המשרד למוסדות דמוקרטיים וזכויות האדם (ODIHR)

ה-ODIHR של ה-OSCE הוא המוסד לנושא של זכויות האדם בתוך הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE). עבודתו של ה-ODIHR בתחום של חופש הדת מתמקדת בעזרה למדינות המשתתפות ולוועדות דתיות בהגנה על הזכות של חופש הדת ובקידום הזכות הזאת.

ODIHR גם עוסק במניעת חוסר סובלנות ואפליה על רקע דתי ובתגובה עליהם. ODIHR מסתייע בעבודתו בפנל של שנים-עשר מומחים בנושא של חופש הדת או האמונה, אשר משמש בתור גוף מייעץ שמדגיש נושאים שדורשים טיפול בנושא של חופש הדת, ומספק המלצות כדי לסייע למדינות המשתתפות לעמוד בהתחייבויות של OSCE בנושאים שקשורים לחופש הדת. הפנל גם בודק חקיקה המוצעת בנושאים דתיים, כאשר מדינות המשתתפות ב-OSCE מבקשות ממנו לעשות זאת, כדי לוודא שהחקיקה עומדת בסטנדרטים של זכויות האדם.

הפנל המייעץ פרסם את הספר 'קווים מנחים לבדיקה של חקיקה בנושאים של דת או אמונה' ("קווים מנחים"). הקווים המנחים האלה הוכנו כדי לעזור לפנל לפרט את הסטנדרטים בנושא של חופש הדת שמשתמשים בהם כדי לבחון חוקי מדינה בנושא דת, וכדי לספק קווים מנחים שמדינות יוכלו לפעול לפיהם כשהן מכינות חקיקה כזאת. הקווים המנחים התקבלו בברכה על-ידי הכינוס הפרלמנטרי השנתי של ה-OSCE בישיבה השנתית שלו ביולי 2004. הפנל המייעץ מורכב ממומחים בכל התחומים שה-OSCE חולש עליהם.

[44] למשל, ראה את, http://www.ohchr.org/EN/UDHR/Pages/Introduction.aspx.

[45] למשל, ראה את, http://www.ohchr.org/en/professionalinterest/pages/ccpr.aspx.

[46] למשל, ראה את, http://www.ohchr.org/EN/ProfessionalInterest/Pages/CESCR.aspx.

[47] למשל, ראה את, http://www.ohchr.org/Documents/Publications/FactSheet2Rev.1en.pdf.

[48] למשל, ראה את, http://www.un.org/documents/ga/res/36/a36r055.htm.

[49] למשל, ראה את, http://www.ohchr.org/en/professionalinterest/pages/crc.aspx.

[50] למשל, ראה את, http://www.ohchr.org/en/professionalinterest/pages/crc.aspx.

[51] למשל, ראה את, http://www.ohchr.org/EN/HRBodies/CCPR/Pages/CCPRIntro.aspx.

[52] למשל, ראה את, http://www.ohchr.org/en/issues/freedomreligion/pages/freedomreligionindex.aspx.

[53] למשל, ראה את, http://www.echr.coe.int/Documents/Convention_ENG.pdf.

[54] למשל, ראה את, http://www.echr.coe.int/Documents/Convention_ENG.pdf.

[55] למשל, ראה את, http://www.echr.coe.int/Pages/home.aspx?pequalscourtandcequals#n1354801701084_pointer.

[56] הכנסייה המטרופולינית של בסרביה ואחרים נגד מולדובה, 13 בדצמבר 2001.

[57] המסמך המסכם של ישיבת מדריד, פסקה 14, שאלות בנוגע לביטחון באירופה.

[58] המסמך המסכם של וינה, 1989, שאלות בנוגע לביטחון באירופה: עקרונות, עיקרון 16.3.

הורד PDF