IX. ההערכה של סיינטולוגיה על-ידי אנשי אקדמיה

I.IX. הערכות אקדמיות לגבי השאלה מה מרכיב דת

הערכה אקדמית לגבי השאלה מה מרכיב דת מבוססת בסופו של דבר על התבוננות בהתנהגות האדם: התופעות שניתנות להבחנה מספקות את הראיה האמפירית המתאימה בעת קביעת האינדיקטורים של דת כפי שעוסקים בה. התפתחות הדיסציפלינות האקדמיות שמחויבות לאובייקטיביות, לניתוק ולניטרליות אתית, וההשפעה הפוחתת והולכת של הגישות הנורמטיביות (שנמצאות בצורה אופיינית בתיאולוגיה), סיפקו יסודות חדשים להערכת השאלה של מה מרכיב דת.

II.IX. מעמדה הדתי של סיינטולוגיה
כפי שמעריכים האקדמאים

סוציולוגים אקדמאים, שבתחומם נופל הלימוד האובייקטיבי של תנועות דתיות, בדרך כלל מכירים בסיינטולוגיה כדת. מאמר על סיינטולוגיה כלול ב-'תנועות דתיות באמריקה בת זמננו', שנערך על-ידי אירווינג י' זרצקי ומארק פ' ליאון (צוקי אינגלווד, ניו-ג'רזי; הוצאת פרנטיס-הול, 1973), ובו המחבר מתייחס לסיינטולוגיה ללא ספק כדת. בעבודה שערכה הסוציולוגית הבריטית, איילין בארקר, 'על אלים ואנשים: תנועות חדשות במערב' (מקון, ג'ורג'יה: הוצאת אוניברסיטת מרסר, 1983), סיינטולוגיה נידונה ללא כל היבט בעייתי בתור דת, בשלושה או ארבעה מאמרים שמקדישים תשומת לב לתנועה מסוימת זו. במאמר הרביעי ('שיעורי ההשתתפות בתנועות דתיות ופארא-דתיות חדשות', מאת פרדריק בירד וויליאם ריימר מאוניברסיטת קונקורדיה, מונטריאול), ישנה התייחסות כדרך אגב לסיינטולוגיה כתנועת תרפיה חדשה, ובמפורש כתנועה פארא-דתית. עם זאת, המחברים אומרים על סיינטולוגיה ועל כמה קבוצות אחרות שהן נכללו "משום שבסימבוליות ובטקסיות שלהן, בדרכים דומות להדהים, הן מבקשות להוליד בכל אדם מאגר של כוח מקודש ..." (עמ' 218). בעבודה נוספת, שגם אותה ערכה איילין בארקר, 'תנועות דתיות חדשות: נקודת מבט להבנת החברה' (ניו-יורק: הוצאת אדווין מלן, 1982), סיינטולוגיה מוזכרת רק בקצרה על-ידי כמה מהמחברים, אך בשום מקום אין כל רמיזה לכך שסיינטולוגיה אינה תנועה דתית, והיא כלולה במילון מונחים של 'תנועות דתיות חדשות' בסוף הכרך.

בעבודת מחקר קצרה שמוקדשת לכיתות דתיות על-ידי מחבר העבודה הנוכחית [בריאן וילסון, 'כיתות דתיות' (לונדון: ויידנפלד; וניו-יורק, מקגראו היל, 1970)] שהציגה סיווג של סוגי כיתות, סיינטולוגיה נכללה עימן: ראיתי בה (ואני עדיין רואה בה) גוף דתי ללא כל ספק. באותה עבודה, סיינטולוגיה סוּוגה כדומה מבחינה סוציולוגית למדע הנוצרי, לתיאוסופיה ולאגודת אוטריוס, ולתנועות שונות של 'מחשבה חדשה' (כגון כנסיית המדע הדתי, אסכולת האיחוד של הנצרות והמדע האלוהי).

ב-1990, הוצאתי לאור ספר, 'הממדים החברתיים של כיתות דתיות' (אוקספורד: הוצאת קלרנדון), אוסף של מחקרים על כיתות ותנועות דתיות חדשות שונות. פרק אחד, שנקרא "סיינטולוגיה: דת שהפכה לחילונית", הוקדש במיוחד לשאלה אם ניתן להתייחס לסיינטולוגיה כאל דת, והמסקנה בו היתה שסיינטולוגיה בהחלט צריכה להיות מוכרת כדת, ודת אשר אימצה מושגים ועיקרים שתאמו לחברה החילונית וההגיונית בת זמננו.

מחקרים סוציולוגיים מאוחרים יותר מאמצים את אותה העמדה. כך, ד"ר פיטר קלארק, דירקטור המרכז לדתות חדשות במכללת קינג בלונדון, שאמד את גודלן ואת צמיחתן של תנועות דתיות חדשות באירופה, בספרו 'האוונגליסטים החדשים' (לונדון: אתנוגרפיה, 1987), אינו מהסס לכלול את סיינטולוגיה כדת. בספרו 'מחלוקות בנושא כתות: תגובות החברה לתנועות הדתיות החדשות' (לונדון: טביסטוק, 1985), פרופסור ג'יימס א' בקפורד, כיום פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת ווארוויק, משתמש – כמחווה לדעות קדומות בציבור – במונח "כת", אך עושה זאת רק אחרי התכחשותו לכל קשר מזלזל בשימוש זה. אך חשובה מכך היא העובדה שללא כל סייג, הוא מכיר בסיינטולוגיה כדת. הוא כותב (עמ' 12), "סוציולוגים אינם מסכימים על הכינוי ההולם לקבוצות דתות כגון 'כנסיית האיחוד', 'סיינטולוגיה', 'ילדי האלוהים' ו-'התנועה הבינלאומית למען תודעת קרישנה' ...". חוסר הסכמה זה קשור לשאלה אם יש לכנות תנועות כאלו ככיתות דתיות, כתות, או פשוט כתנועות דתיות חדשות – אבל דיונו של בקפורד אינו משאיר כל ספק בלבו של הקורא באשר לעובדת היותן כולן דתות. המוסמכת ביותר מכולם, פרופסור איילין בארקר מבית-הספר לכלכלה בלונדון, והמייסדת והדירקטור לשעבר של INFORM (רשת מידע שמתמקדת בתנועות דתיות חדשות), ארגון שנתמך כספית ישירות על-ידי משרד הפנים, כתבה ספר 'תנועות דתיות חדשות: מבוא מעשי' (לונדון: הוצאת Her Majesty’s Stationery Office, 1989) התכוונה לספק באופן ספציפי לציבור (ובמיוחד לקרובי משפחתם של מומרים) מידע מדויק על דתות חדשות ואיך להתמודד איתן. בעבודה זו, היא מתייחסת כמובן מאליו לכך שסיינטולוגיה היא חלק מהתוכן של עבודתה כדת (עמ' 147) וכוללת את דת הסיינטולוגיה בנספח שבו מתוארות כעשרים ושבע תנועות דתיות חדשות.

III.IX. האם סיינטולוגיה היא דת? – פרופסור פלין

באוסף מאמרים מלומדים שערך הסוציולוג הישועי, פרופסור ג'וזף ה' פיטשר, 'חברת ישו', מאוניברסיטת לויולה, ניו-אורלינס, ('אלטרנטיבות לכנסיות ממוּסָדות באמריקה', ניו-יורק: הוצאת רוז אוף שרון', 1983), פרנק ק' פלין, כיום פרופסור עוזר במחקרים דתיים באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, מיזורי, עוסק ישירות בשאלת המעמד הדתי של סיינטולוגיה בפירוט רב. ראשית הוא דן במעמד הדתי של דיאנטיקה:

פרשנים רבים טוענים שסיינטולוגיה היא תרפיה נפשית שמתחזה לדת. עם זאת, עיקר השאלה הוא אם ניתן להפריד תרפיה מדת או אפילו מפילוסופיה על-ידי כלל מחייב. המילה therapeuo (לרפא, להשיב לקדמותו) מופיעה בתדירות גבוהה בברית החדשה, ומתייחסת הן לריפוי הרוחני והן לריפוי הגופני על-ידי ישו מנצרת ...

בעוד שלדיאנטיקה יש נטיות דתיות ורוחניות, היא עדיין לא היתה דת במלוא מובן המילה ... דיאנטיקה לא הבטיחה את מה שניתן לכנות גמול 'טרנסצנדנטי' בתור התוצאה הרגילה של התרפיה שלה. עם זאת, היא הבטיחה גמול 'מעֵבר לנורמלי' ... שנית, בשלב הדיאנטיקה של התנועה, מצאו את מקורן של אנגרמות בשלב העוברי בתור הזמן המוקדם ביותר ... שלישית, בדיאנטיקה היו רק ארבע 'דינמיקות' או 'דחפים להישרדות' – העצמי, סקס, קבוצות והמין האנושי ... רביעית, טכניקות האודיטינג בשלב הדיאנטיקה [לא השתמשו] ב-'אי-מיטר'.

היו דיונים רבים באשר לשאלה מתי סיינטולוגיה החלה להיות דת. ניתן להצביע על הזמן שבו 'איגוד הסיינטולוגים של האברד' בפניקס אריזונה הפך לתאגיד ב-1952, ואפשר גם להצביע על הקמת הכנסייה המייסדת של סיינטולוגיה ב-1954. אולם הפיכה לתאגיד מבחינה משפטית אינה אומרת לנו מתי בדיוק התגבשו המושגים הדתיים בהבנת הכנסייה את עצמה. עם זאת, דיונים אלו מזכירים לי את המחלוקות של המאה ה-19 באשר לשאלה מתי החלה הנצרות: במהלך תקופת חייו של ישו? בחג השבועות? בתקופת פעילותם הדתית של פאולוס והשליחים? (עמ' 97-96)

פלין בוחן את ארבעת הפקטורים המתוארים לעיל במעבר מדיאנטיקה לסיינטולוגיה, ומציין שהפקטור הראשון, המעבר לשאיפות טרנסצנדנטיות, מובחן על-ידי המעבר מהשאיפה של 'קליר' אל השאיפה של ביסוס ה-'Operating Thetan', ומוסיף: "המושג 'תטן' כבר לא מתייחס יותר למצב נפשי אלא מקביל למושג הנוצרי של 'רוח' או 'נפש' שהיא נצחית ונמצאת מעל למוח ולמיינד". (עמ' 98) שנית, אנגרמות נקשרו כעת לחיים קודמים. שלישית, דינמיקות חדשות נוספו כדי לכלול את ההישרדות של בעלי חיים, העולם החומרי, הרוח והאינסוף. ורביעית, האי-מיטר הוכנס לשימוש, ועליו הוא אמר "מנקודת המבט שאני מציע ... השימוש באי-מיטר נתפס באופן טוב יותר כ-'סקרמנט טכנולוגי'. בדיוק כפי שהנוצרים מגדירים סקרמנט (כמו למשל, הטבלה) בתור 'אות חיצוני ונראה לעין של חסד אלוהי פנימי או בלתי נראה', כך הסיינטולוגים רואים באי-מיטר אינדיקטור חיצוני ונראה לעין של מצב פנימי ובלתי נראה ('קליר')". (עמ' 99)

פלין מוסיף את ההערה הבאה:

המילה דת [religion] באה מהמילה religare שפירושה 'לקשור שוב יחד'. זה מוביל אותי להגדרה הרחבה של דת כמערכת של אמונות שמבוטאות בסמלים, שקושרת יחד את החיים של אינדיבידואלים ו/או של קבוצות, שמובילה לסדרה של עיסוקים דתיים (טקסים), ושמקוימת על-ידי צורה מאורגנת של חיים. האמונות, העיסוקים וצורת החיים קושרים יחד את חייהם של אנשים כדי לתת לקיומם משמעות אולטימטיבית. בעוד שלכל הדתות יש מרכיבים בסיסיים של כל שלושת ההיבטים, יש דתות שלדוגמה מדגישות את המערכת הארגונית, או את צורת החיים, יותר מאשר את מערכת האמונה או את העיסוקים הטקסיים. בסיינטולוגיה, אנו רואים דוגמה לקבוצה שהחלה עם עיסוקים דתיים (טכניקות האודיטינג), ועד מהרה פיתחה מבנה כנסייתי חזק, ורק אז ניסחה את מערכת האמונה שלה כעיקרי האמונה של הדת. זה לא אומר שמערכת האמונה לא היתה לטנטית בשלבים המוקדמים יותר של התפתחות הדת. היא פשוט לא עברה קודיפיקציה בצורה פורמאלית [בדרך שבה] הטכנולוגיה הארגונית היתה כבר מההתחלה. (עמ' 5-104)

ב-"מבנה כנסייתי חזק" פלין מרמז על הארגון הכללי של סיינטולוגיה, מערכת הקורסים ונוהלי האודיטינג המאורגנים בצורה היררכית.

X. סיינטולוגיה ודתות אחרות
הורד את הספר הלבן