IV. שפה דתית והתפתחות התיאולוגיה הנוצרית

I.IV. התפתחות הרעיונות הדתיים

הטאואיזם ממחיש את העובדה שדתות אינן עולות כשהן מפותחות לגמרי כמערכות של אמונה, עיסוק וארגון. הן עוברות תהליכי התפתחות מכל הבחינות האלו, ולעתים מתחילות לכלול מרכיבים שעומדים בניגוד גמור לעמדות מוקדמות יותר. לדוגמה, במשך עשרות שנים כמה בישופים מהכנסייה האנגליקנית חלקו בגלוי על האמונה בעיקרים מרכזיים של הדת כמו לידת הבתולה, תחייתו של ישו והבּיאה השנייה. דוגמה נוספת היא שינוי התפיסה של אלוהים כפי שניתן לראות בכתבי הקודש היהודיים-נוצריים, מהישות השבטית של העברים הקדמונים אל ישות שנתפסת בצורה הרבה יותר רוחנית ואוניברסלית בכתבים של הנביאים המאוחרים יותר ובברית החדשה. הניסיון להתאים בין התיאורים השונים של האלוהות גרם להתעוררות מחלוקות בתוך ובין כנסיות ותנועות בנצרות, והנחות היסוד השתנו בקביעות לאורך ההיסטוריה הנוצרית. שינויים מהותיים בתפיסת האל הנוצרי מתרחשים אפילו היום.

II.IV. הערכה מחדש של אלוהים מבחינה תיאולוגית בעת האחרונה

אחד הזרמים המחשבתיים החשובים שיש לו השלכות מעמיקות על מעמד הנצרות, ושיש לו נגיעה לסוגיות הנידונות, הוא ההפרכה הנידונה בהרחבה של הרעיון שיכולה להיות ישות עליונה מהסוג שהכנסייה הנוצרית מכריזה עליו באופן מסורתי. זרם זה של דעה, שנתמך על-ידי כמה מהתיאולוגים המכובדים ביותר, מגיע במיוחד מהכתבים של דיטריך בונהופר ופול טיליך. למטרותינו, ניתן להמחיש אותו בצורה הטובה ביותר מתוך הביטוי הפופולארי והמשפיע ביותר שלו. ב-1963, הבישוף האנגליקני (דאז) של וולוויץ', ג'ון א"ת רובינסון, סיכם את הזרם הזה של מחשבה תיאולוגית בספרו רב-המכר, Honest to God. הבישוף הציג את הטיעונים של נטישת הרעיון של אלוהים כישות מואנשת שהיתה קיימת "אי שם", והטיל ספק בכל הרעיון של "תיאיזם נוצרי".

III.IV. ראיות לאתיאיזם הנוצרי – רובינסון

המובאות הבאות מראות עד כמה הבישוף ועמיתיו התרחקו מההנחות המסורתיות בנוגע למונותיאיזם כפי שהן נתפסות הן בעיני ההדיוטות והן בעיני החוק.

הבישוף ציטט את בונהופר כדי לתמוך בטיעוניו, כדלהלן:

האדם למד להתמודד עם כל השאלות החשובות מבלי לפנות לאלוהים כהיפותזה שעובדת. בשאלות בנוגע למדע, לאומנות, ואפילו לאתיקה, זה הפך לדבר מובן שרק לעתים רחוקות מישהו עדיין מעז לצאת נגדו. אבל במאה השנים האחרונות בערך, זה החל להיות יותר ויותר נכון גם לגבי שאלות בתחום הדת: מתברר שהכול מתנהל בלי 'אלוהים' בדיוק כמו קודם. (עמ' 36)

מטיליך, הבישוף מצטט את הקטע הבא:

... אתה חייב לשכוח כל דבר מסורתי שלמדת על אלוהים, אולי אפילו את המילה עצמה. (עמ' 47)

לכך הבישוף מוסיף:

כשטיליך מדבר על אלוהים 'לעומק', הוא כלל אינו מדבר על ישות אחרת. הוא מדבר על 'העומק והבסיס האינסופיים והבלתי נדלים של כל הקיום ...' (עמ' 46)

והבישוף מוסיף ואומר:

... כפי שהוא (טיליך) אומר, תיאיזם כפי שהוא מובן בדרך כלל 'הפך את אלוהים לאדם שמימי, מושלם לגמרי שמנהיג את העולם ואת האנושות' (עמ' 39)... אני משוכנע שטיליך צודק באומרו שמחאת האתיאיזם כנגד קיומו של אדם גבוה ביותר מעין זה היא צודקת. (עמ' 41)

הבישוף מצטט בצורה אוהדת את הסופר התיאולוגי ג'ון רן-לואיס, שאינו כוהן דת:

זה לא שהאיש בשמיים הוא רק סמל מיתולוגי עבור 'המיינד האינסופי' מאחורי הקלעים, וגם לא שהישות הזו היא מיטיבה יותר מאשר מטילת מורא: האמת היא שכל דרך החשיבה שגויה, ואם ישות כזו אכן היתה קיימת, היא היתה השטן בכבודו ובעצמו. (עמ' 43-42)

לחיזוק הנקודה הזו, הבישוף אומר:

בסופו של דבר לא נוכל לשכנע אנשים בקיומו של אלוהים 'אי שם' שהם חייבים להזמין אותו לעשות סדר בחייהם יותר מאשר נוכל לשכנע אותם לקחת ברצינות את האלים שעל האולימפוס. (עמ' 43)... לומר ש-'אלוהים הוא בן אנוש' פירושו שלהאנשה יש משמעות אולטימטיבית בבניית היקום, ושביחסים בין-אישיים אנו נוגעים במשמעות המוחלטת של הקיום יותר מבכל מקום אחר. (עמ' 49-48)

בהבדילו בין ממשות לקיום, כדרך התיאולוגים, הבישוף טען שבסופו של דבר אלוהים היה ממשי, אבל שהוא לא קיים, מאחר שלהיות קיים פירושו להיות מוגבל במרחב ובזמן, על מנת להיות חלק מהיקום.

IV.IV. ראיות לאתיאיזם הנוצרי – ואן ביורן

באותה שנה, 1963, פול ואן ביורן, תיאולוג אמריקני, כתב את The Secular Meaning of the Gospel, שדן גם הוא בתפיסה של בונהופר לגבי "נצרות חסרת דת", כלומר, שהנצרות אינה דת. ואן ביורן דרש, בתקיפות רבה אפילו יותר מרובינסון, שהנצרות תפסיק להיתפס כאילו היא מחויבת באופן כלשהו לאמונה באלוהים. הוא הציע שיש לבטל כל התייחסות תיאולוגית לאלוהים. הוא טען ש-"... תיאיזם מילולי פשוט הוא שגוי, ותיאיזם מילולי מסויג הוא חסר משמעות" (עמ' 100). מאידך, אפשר להמשיך לטעון לגבי האנושיות של ישו האיש, "... תהיה אשר תהיה סוגיית אלוהותו". האתיאיזם הנוצרי היה השם שניתן לתיאולוגיה שהועלתה על-ידי ואן ביורן. ספרי הבשורה לא דיברו על אלוהים, אלא על ישו, והיה צריך לראות בישו אדם. לכן, פרופסור ואן ביורן נטש כל טענה שהנצרות היתה דת עם מחויבות לישות עליונה, בדיוק כפי שטענות דומות נזנחו על-ידי התיאולוגים של אסכולת "מותו של אלוהים" שהיתה קיימת באותה עת, שייצגה זרם אחר של חשיבה תיאולוגית.

V.IV. ההערכה מחדש של ישו

פרשנות מחודשת של הברית החדשה ושל ישו האיש התנהלה גם בחוגים תיאולוגיים, ללא ספק מאז ימיו של אלברט שווייצר, שב-1906 פרסם עבודה תחת השם האנגלי המתורגם The Quest of the Historical Jesus ('החיפוש אחר ישו ההיסטורי'). שווייצר חשף את ישו כנביא יהודי עם רעיונות מוטעים במידת מה וללא ספק יציר תקופתו. תהליך קיצוני יותר של "דה-מיתולוגיזציה" ביקורתית התרחש על-ידי רודולף בולטמן אשר, החל משנות ה-40 של המאה ה-20, הראה באיזו מידה ספרי הבשורה היו חשופים למיתוסים שהיו שכיחים בתקופה שבה הם נכתבו. הוא המשיך והראה איך האדם במאה העשרים יכול היה לקבל רק מעט מהתפיסות שהופיעו בספרי הבשורה. בולטמן עצמו ביקש לשמר מסר מהברית החדשה למין האנושי, שמנוסח במידה רבה במונחים של הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית הגרמנית. הנצרות הפכה לקו מנחה לחיי המוסר של האדם, אבל היא כבר לא היתה מהימנה כתורה על מעשה הבריאה של אלוהים ועל היותו מושל העולם. ההשפעה ההולכת וגוברת של עבודתו של בולטמן העלתה ספקות חדשים באשר לטענה המסורתית שישו היה אלוהים בגוף בשר ודם. הספק הוטל כעת על כל הלימוד הכריסטולוגי של הכנסייה. הרלטיביזם ההיסטורי של גישה זו מצא ביטוי מחודש בעבודה שנקראה The Myth of God Incarnate ('המיתוס של התגשמות האלוהים כבשר ודם') (עריכה על-ידי פרופסור ג'ון היק), שפורסמה ב-1977, ובה כמה מהתיאולוגים האנגליקנים המכובדים ביותר חלקו על ההשקפה הכלקדונית המסורתית באשר לקשר של אלוהים לישו האיש. תיאולוגים מהעת החדשה התקשו להאמין שאלוהים הפך לאדם בדרך שתיארה התורה הנוצרית במהלך אלף חמש מאות השנים האחרונות.

VI.IV. טענות כי הנצרות לא נחשבת לדת

זרמים שונים אלה של הוויכוח התיאולוגי – דחיית התפיסה של האנשת האלוהים; הוויתור על התיאיזם; הדגש החדש על הרלטיביזם של התנ"ך; והטלת הספק בתפיסות מקובלות לגבי טבעו של ישו והקשר שלו לשכינה – כולם מובילים להתרחקות מההבנה המקובלת של האמונה הנוצרית. הנצרות, שבמשך זמן רב כל-כך היתה המודל המוחלט באירופה לתפיסה של מה מצופה מדת להיות, הכריזה כעת על עצמה שהיא אינה דת. באופן זה, הקריטריונים שלפיהם הוגדרה דת בעבר הועמדו כעת בסימן שאלה.

V. הפונקציות החברתיות והמוסריות של דת
הורד את הספר הלבן