סיינטולוגיה: ניתוח
והשוואה
של
השיטות והדוקטרינות הדתיות שלה

I.III. התיאיזם הוא לא מאפיין הכרחי של דת

אין כל ספק שתיאיזם (כלומר, מונותיאיזם, פוליתיאיזם ופנתיאיזם) הוא לא מאפיין הכרחי של דת. ואומנם, הן המלומדים והן ההדיוטות בדרך כלל מתייחסים למערכות אמונה שהן בבירור לא תיאיסטיות כאל דתות. דוגמאות של דתות כאלה ניתנות להלן.

II.III. בודהיזם – דת לא תיאיסטית

הבודהיזם אינו מערכת של אמונה תיאיסטית אבל מזוהה בדרך כלל כדת, למרות שהוא מנוגד לנצרות בצורה חדה. בעוד שהבודהיזם אינו שולל את קיומם של אלים, הוא לא מייחס לישויות אלו תפקיד שמתקרב באיזשהו אופן לזה של ישות עליונה או בורא. אפילו בכתות של 'הארץ הטהורה' ביפן (ג'ודו שו וג'ודו שינשו), שבהן ישנה מחויבות נחרצת לרעיון שהבודהא עצמו הוא מושיע, תפיסה זו לא עומדת בסטנדרטים של התייחסות לבודהא כאל אל-בורא.

III.III. העקרונות של בודהיזם התרוואדה

בודהיזם התרוואדה נחשב לעתים קרובות למסורת של הבודהיזם שהיא הקרובה ביותר לתורות המקוריות של גוטאמא בודהא. לעקרונות שלו אין כמעט כל דמיון לתזות המוצגות בנצרות או בדתות מונותיאיסטיות אחרות. אף אחת מהתורות של בודהיזם התרוואדה אינה מציינת את קיומם של ישות עליונה או של אל-בורא. במקום להיות התוצר של אל-בורא, העולם הפנומנלי נתפס כעולם ללא מהות, והאדם נתפס כמי שהוא באותה המידה בן-חלוף, ולא כנפש בת-אלמוות. כל הקיום מאופיין בסבל, והדחף של התורה הבודהיסטית הוא לשחרר את האדם ממצב זה. המצב הנוכחי של האדם הוא תוצאה של הקארמה שלו, החוק של גורם ותוצאה שלפיו מעשים בתקופות חיים קודמות קובעים כמעט באופן מוחלט את מה שהוא חווה בתקופות חיים מאוחרות יותר. מאחר שתקופות החיים הן כמו חוליות בשרשרת סיבתית, ישנה "היוולדות מותנית" של כל לידה מחדש. לפיכך, האדם אינו נוצר בידי אל-בורא, וגם אין כל תפיסה של אל-מושיע, מאחר שרק ההארה תאפשר לאדם להשתחרר מהסבל של שרשרת הלידות מחדש. כל אדם, בהדרכת ההנחיה הדתית, חייב לנוע בנתיב ההארה בעצמו. הבודהיזם אינו שולל את קיומם של אלים בתור שכאלה, אבל ישויות אלה אינן מושאי סגידה, והן אינן ממלאות כל תפקיד מיוחד. (הן שרידים שצמחו והצטברו ממסורות דתיות אחרות שהבודהיזם התאים עצמו להן.) למרות שהתפיסות של אל-בורא ואל-מושיע, נפש בת-אלמוות ועונש או תהילה נצחיים חסרות כולן בבודהיזם התרוואדה, אף על פי כן, מוענק לבודהיזם המעמד של דת עולמית, ברמה אוניברסלית וללא היסוס.

IV.III. ג'ייניזם הוא דת אתיאיסטית

הג'ייניזם הוא דת מוכרת בהודו ובארצות אחרות שבהן עוסקים בו, ובדרך כלל הוא נכלל ברשימת (בדרך כלל אחת-עשרה) הדתות הגדולות. סר צ'רלס אליוט כתב עליו "הג'ייניזם הוא אתיאיסטי, והאתיאיזם הזה ככלל אינו מצטדק וגם לא מתפלמס, אלא מתקבל כגישה דתית טבעית". עם זאת, הג'יינים אינם שוללים את קיומם של דאוואס, אלוהויות, אבל ישויות אלו, כמו בני אדם, נחשבות לכפופות לחוקי גלגול הנשמות והניוון, ואינן קובעות את גורלו של האדם. הג'יינים מאמינים שנשמות הן אינדיבידואליות ונצחיות. הן לא חלק מנשמה אוניברסלית. נשמות וחומר אינם נוצרים וגם לא נהרסים. הגאולה תושג על-ידי שחרור הנשמה מהמרכיבים הזרים (קארמות) שמכבידים עליה – מרכיבים שמשיגים גישה אל הנשמה באמצעות מעשי התשוקה של האדם. פעולה כזו גורמת ללידה מחדש בקרב בעלי חיים או תכנים דוממים: מעשים ראויים לשבח גורמים ללידה מחדש בקרב הדאוואס. כעס, גאווה, רמייה ותאוות בצע הם המכשולים העיקריים לשחרור הנשמה, אבל האדם הוא אדון לגורלו. על-ידי הכנעת העצמי ואי פגיעה באף ישות, ועל-ידי ניהול חיים סגפניים, הוא עשוי להשיג לידה מחדש כדאווה. כללי המוסר למאמין האדוק הם להראות טוב-לב מבלי לקוות לתמורה; לשמוח ברווחתם של אחרים; לבקש להקל על מצוקותיהם של אחרים; ולהפגין סימפתיה כלפי הפושע. השפלה-עצמית מחסלת קארמה שהצטברה.

V.III. אסכולת הסאנקיה
בהינדואיזם – דת לא תיאיסטית

דת ההינדו מכירה בשש אסכולות עתיקות ושונות זו מזו כאסכולות אורתודוקסיות. אחת מהן, הסאנקיה, היא לא תיאיסטית וגם לא פנתיאיסטית. כמו הג'ייניזם, הסאנקייה מלמדת שחומר קדמוני והנשמה האינדיבידואלית אינם נוצרים ואינם ניתנים להריסה. ניתן לשחרר את הנשמה על-ידי ידיעת האמת על היקום ועל-ידי שליטה בתשוקות. במספר טקסטים, הסאנקיה שוללת את קיומה של אלוהות עליונה מואנשת, ובכל מקרה, כל מושג של אלוהות נחשב למיותר ובאופן פוטנציאלי סותר את עצמו, מאחר שפעולת הקארמה שולטת בענייני האדם עד לאותה נקודה שבה הוא עצמו יכול לקבוע שהוא מבקש להשתחרר. ארבע המטרות של הסאנקיה דומות לאלו של הבודהיזם: לדעת סבל, שממנו האדם חייב לשחרר את עצמו; להביא להפסקת הסבל; לקלוט את הגורם לסבל (אי היכולת להבחין בין נשמה לחומר); וללמוד את האמצעים לשחרור, כלומר, ידע בעל אבחנה. כמו אסכולות אחרות, הסאנקיה מלמדת את עיקרון הקארמה: לידה מחדש היא תוצאה של פעולותיו של האדם, וגאולה היא בריחה מהמחזור של לידות מחדש.

VI.III. אופייה הלא תיאיסטי של הסאנקיה

הסאנקיה כוללת צורה של דואליזם שאינו סובב סביב הקיום של אל או של אלים. זהו לא הדואליזם הנוצרי של טוב ורע, אלא הבחנה רדיקלית בין נשמה לחומר. שניהם מהווים פריטים שאינם נוצרים אלא קיימים לעד. העולם נוצר כתוצאה מהתפתחותו של החומר. אולם הנשמה אינה משתנה. הנשמה סובלת משום שהיא שבויה בידי החומר, ועם זאת השבי הזה הוא אשליה. ברגע שהנשמה מודעת לכך שהיא אינה מהווה חלק מהעולם החומרי, העולם מפסיק להתקיים עבור אותה נשמה מסוימת, והיא חופשית. על פי התיאוריה של הסאנקייה, החומר עובר דרך התפתחות, התפרקות ושלווה. בהתפתחותו, החומר מייצר אינטלקט, אינדיבידואליות, את החושים, אופי מוסרי, רצון, ועיקרון ששורד את המוות ושעובר גלגול נשמות. האורגניזם הפיזי, מהיותו קשור לנשמה, הופך לישות חיה. אלא שבהקשר הזה בא לידי קיום חוסר הכרה: לא החומר כשלעצמו וגם לא הנשמה כשלעצמה ערים ומודעים. למרות שהנשמה היא מרכיב מְחַיֶה, היא עצמה איננה החיים שמסתיימים במוות, והיא גם לא החיים שעוברים מהתקיימות אחת לאחרת. למרות שהיא עצמה אינה פועלת או סובלת, הנשמה משקפת את הסבל שמתרחש, ממש כמו מראָה. היא לא האינטלקט, אלא ישות נצחית חסרת תשוקות. ישנן אינספור נשמות והן נבדלות זו מזו. השאיפה היא שהנשמה תשחרר עצמה מהאשליה וכך תשתחרר מהשבי. לאחר שחרורה, מצב הנשמה מקביל לנירוונה בבודהיזם. שחרור כזה עשוי להתרחש לפני המוות, ומשימת הנשמה המשוחררת היא ללמד אחרות. אחרי המוות, קיימת אפשרות לשחרור מוחלט ללא איום בלידה מחדש. לסאנקייה אין כל התנגדות לאמונה באלוהויות עממיות, אך הן אינן חלק מהסדר התקף שלה. ידע על היקום הוא זה שמביא לגאולה. במובן זה, העניין המרכזי הוא שליטה בתשוקות ולא התנהגות מוסרית. פעולות טובות יכולות להפיק רק צורה נמוכה יותר של אושר. גם הַקְרָבה אינה יעילה. לא אתיקה וגם לא טקסים הם חשובים לסאנקיה.

VII.III. קריטריון תיאיסטי אינו מספק

מהדוגמאות שלעיל על מערכות אמונה דתיות, ברור שאמונה בישות עליונה או בכל צורה של תיאיזם אינה קריטריון מספק לגבי דת. למרות הדעות הקדומות המיושנות של כמה פרשנים נוצרים שממשיכות להתקיים, נקודה זו בדרך כלל תקבל את תמיכתם של חוקרי דת השוואתית וסוציולוגים בתחום הדת. מעמד הדת לא יישלל מהבודהיזם, מהג'ייניזם או מאסכולת הסאנקיה של ההינדואיזם, למרות היעדר כל תפיסה לגבי קיומם של ישות עליונה או אל בורא.

VIII.III. הטיעון לגבי הטאואיזם

גם הטאואיזם הוכר באופן כללי כדת, וספרי עיון על דת השוואתית בדרך כלל כוללים אותו, למרות הקושי בהצגת האמונות המרכזיות שלו בצורה קוהרנטית. בניגוד לדתות שמושתתות על התגלות אלוהית, הטאואיזם משתמש בסגידה לטבע, מיסטיקה, פטליזם, התרחקות מפוליטיקה, כישוף ופולחן אבות. כבר מאות שנים הוא מוכר רשמית בסין כדת מאורגנת, עם מקדשים, סגידה ואנשי כמורה. הוא פיתח תפיסות של ישויות על-טבעיות, כולל קיסר אבן-הירקן, לאו צזו, לינג פו (ראש הישויות העל-טבעיות), ביחד עם שמונה בני האלמוות של הפולקלור הסיני, אל העיר, אל הבית, בין השאר, ביחד עם אינספור רוחות. אולם אין בטאואיזם בורא עליון, אל גואל מהסוג הנוצרי וביטוי של תיאולוגיה וקוסמולוגיה.