מבחינת מערכת האמונות של סיינטולוגיה, קיימת כמות עצומה של חומר דתי שלפיה חייב החוקר לכוון את דרכו. בנוסף לכך, על החוקר להיות רגיש לעובדה שסיינטולוגיה, כמו כל מסורת דתית אחרת בהיסטוריה, היא מערכת מתפתחת, בעבר ובהווה. ניתן להזכיר כתבים מרכזיים מאת ל. רון האברד: 'דיאנטיקה: המדע המודרני של בריאות הנפש', 'סיינטולוגיה: יסודות המחשבה', 'הרצאות פניקס', בנוסף לספרי ההכשרה והניהול עבי-הכרס, אך אלה יהיו רק טיפה בים הכתבים של סיינטולוגיה. במרכז כל זה עומדים כתביו של ל. רון האברד, מקור ההשראה היחיד של דוקטרינת סיינטולוגיה בנוגע לאודיטינג ולהכשרה.
ראיונות שערכתי עם סיינטולוגים ולימוד הכתבים של סיינטולוגיה הראו שחברי דת הסיינטולוגיה פועלים לפי עיקרי אמונה בסיסיים, ובהם הם מצהירים שהאנושות טובה בבסיסה, שניתן להושיע את הרוח, ושריפוי הגוף והנפש מתחיל ברוח. עיקרי האמונה של דת הסיינטולוגיה במלואם הן:
אנו, בני הדת, מאמינים
שכל בני האדם ללא הבדל גזע, צבע או אמונה, נבראו עם זכויות שוות.
שלכל בני האדם יש זכויות שלא ניתן לשלול מהם לבחור את התחומים הדתיים שלהם ולעסוק בהם.
שלכל בני האדם יש זכויות שלא ניתן לשלול מהם לחיות את חייהם.
שלכל בני האדם יש זכויות שלא ניתן לשלול מהם להיות שפויים.
שלכל בני האדם יש זכויות שלא ניתן לשלול מהם להגן על עצמם.
שלכל בני האדם יש זכויות שלא ניתן לשלול מהם ליצור, לבחור, לסייע או לתמוך בארגונים, בכנסיות ובממשלות שלהם.
שלכל בני האדם יש זכויות שלא ניתן לשלול מהם לחשוב בחופשיות, לדבר בחופשיות, לכתוב בחופשיות את דעותיהם שלהם, ולהתנגד לדעותיהם של אחרים או לבטא אותן או לכתוב עליהן.
שלכל בני האדם יש זכויות שלא ניתן לשלול מהם לברוא את בני מינם.
שלנשמות בני האדם יש את הזכויות של בני האדם.
שאין לנתק מהדת את לימוד המיינד והריפוי של מחלות שמקורן נפשי, ואין להתעלם מהם בתחומים שאינם דתיים.
ושלאף נציגות למעט הבורא אין את הכוח להשהוֹת או לבטל את הזכויות האלה, באופן גלוי או סמוי.
ואנו, בני הדת, מאמינים
שהאדם הוא טוב ביסודו.
שהוא מבקש לשרוד.
שהישרדותו תלויה בו עצמו ובזולתו, ובהשגת אחווה עם היקום.
ואנו, בני הדת, מאמינים שחוקי האל אוסרים על האדם
להרוס את בני מינו.
להרוס את שפיותו של אחר.
להרוס או לשעבד את נפשו של אחר.
להרוס או להפחית את הישרדותם של בני לווייתו או של קבוצתו.
ואנו, בני הדת, מאמינים
שהנפש יכולה להינצל
ושהנפש לבדה עשויה להציל או לרפא את הגוף.
עיקרי אמונה אלה מרחיבים ומשלימים את תורת הסיינטולוגיה בנוגע לשמונה הדינמיקות. "דינמיקה" היא דחף או צורך להישרדות ברמות של העצמי, המין (כולל התרבות כמשפחה), הקבוצה, כלל האנושות, כל הדברים החיים, כל העולם הפיזיקלי, הרוח, ולבסוף, האינסוף או אלוהים. בניגוד למספר דרכים נפוצות שבהן הוצגה סיינטולוגיה, הדת תמיד האמינה בממד הרוחני, ובמיוחד בישות עליונה. המהדורות המוקדמות ביותר של 'סיינטולוגיה: יסודות המחשבה' מצהירות באופן מפורש: "הדינמיקה השמינית – היא הדחף לעבר הקיום כאינסוף. היא מזוהה גם בתור הישות העליונה". ('סיינטולוגיה: יסודות המחשבה'. לוס-אנג'לס, כנסיית הסיינטולוגיה של קליפורניה, 1956, עמוד 38.) מצפים מהמאמין הממוצע במהלך עיסוקו בסיינטולוגיה להגיע להגשמה עצמית מלאה ככל האפשר בכל שמונה הדינמיקות, וכך לפתח הבנה של הישות העליונה, או כפי שהסיינטולוגים מעדיפים לכנותה, האינסוף.
הסיינטולוגים מגדירים את המהות הבסיסית של האדם כ-"תטן", שהוא המקביל למושג המסורתי של הנשמה. הם מאמינים שתטן זה הוא נצחי ושהוא החזיק בגופות שונים בחיים קודמים. הדוקטרינה של סיינטולוגיה לגבי חיים קודמים דומה באופן ניכר לתורה הבודהיסטית העוסקת בסמסארה, או גלגול נשמות. ידובר עוד על הנפש בסעיף III (א).
הסיינטולוגים מגדירים את המהות הבסיסית של האדם כ-"תטן", שהוא המקביל למושג המסורתי של הנשמה.
ניתן להשוות את עיקרי האמונה של דת הסיינטולוגיה לעיקרי האמונה הנוצרית הקלאסית של ניקיאה (שנת 325 לספירה), לווידוי של אוגסבורג הלותרני (שנת 1530 לספירה) ולווידוי של ווסטמינסטר הפרסביטריאני (שנת 1546), משום שבדומה להצהרות אמונה אלו מהעבר, מגדיר מסמך עיקרי האמונה של דת הסיינטולוגיה את המשמעות העליונה של החיים עבור המאמין, הוא מעצב וקובע תקנוני התנהגות ופולחן דתי בהתאם לאותם עיקרי אמונה, והוא מגדיר גוף של מאמינים המזדהים עם אותם עיקרי אמונה. בדומה לעיקרי האמונה הקלאסיים, גם עיקרי האמונה של דת הסיינטולוגיה נותנים משמעות למציאויות נעלות: הנפש, סטייה רוחנית או חטא, גאולה, ריפוי באמצעות הרוח, חירות המאמין והשוויון הרוחני של כל אדם.
בהתאם לעיקרי האמונה האלה, הסיינטולוגים מפרידים בין מיינד "ריאקטיבי" או פסיבי (חסר הכרה) לבין מיינד "אנליטי" או אקטיבי. המיינד הריאקטיבי רושם את מה שהסיינטולוגים מכנים "אנגרמות", שהן עקבות רוחניים של כאב, פציעה או פגיעה. על פי האמונה המיינד הריאקטיבי שומר על אנגרמות כבר מהמצב העוּבּרי וחוזר עוד אחורה מכך לחיים קודמים. הרעיון התיאולוגי של "אנגרמות" דומה מאד לדוקטרינה הבודהיסטית העוסקת ב-"חוטי ההסתבכות" אשר נשמרים מגלגולים קודמים ואשר מעכבים את השגת ההארה. הסיינטולוגים מאמינים שאם לא משתחררים מהאנגרמות האלה, כושר ההישרדות של האדם בשמונה הדינמיקות, האושר שלו, האינטליגנציה שלו ורווחתו הרוחנית, ניזוקים במידה רבה. מתוך האמונה הזו או הידע הרוחני הזה מגיע המניע של הסיינטולוגים לעבור דרך הרמות הרבות של אודיטינג והכשרה, שהם העיסוק הדתי העיקרי בסיינטולוגיה. אדון בהרחבה באודיטינג ובהכשרה בחלק III. אדם שרק התחיל בתהליך האודיטינג וההכשרה נקרא פרקליר, ואדם שהסיר מעליו את כל האנגרמות נקרא קליר. ניתן להשוות זאת עם ההבחנה הנוצרית בין חטא לבין חסד, וההבחנה הבודהיסטית בין חוסר הארה ('אווידיה' בסנסקריט) לבין הארה ('בודהי').
הסיינטולוגים אינם מדברים על "קלירינג" אך ורק במונחים של רווחת הפרט. אמונתם היא שלאודיטינג ולהכשרה השפעה על משפחתו של האדם, על הקבוצות שבהן הוא חבר, על סביבתו ועל תחום השפעתו. במילים אחרות, ההשפעה החיובית מתרחשת בכל שמונה "הדינמיקות". הסיינטולוגים גם מאמינים שעליהם לקחת אחריות לשיפור העולם סביבם ושעליהם לעזור לאחרים להשיג את המצב של קליר. הם מאמינים שכאשר מספיק אנשים ישיגו את המצב של קליר, יושגו היעדים המרכזיים של סיינטולוגיה, כפי שהוגדרו על-ידי ל. רון האברד: "תרבות ללא אי-שפיות, ללא פושעים וללא מלחמה, שבה בעלי היכולת יכולים לשגשג ולאנשים ישרים יכולות להיות זכויות, ושבה האדם חופשי לצמוח לעבר פסגות גבוהות יותר". (ל. רון האברד, 'סיינטולוגיה 8-0: ספר היסודות', עמוד 3.) מבחינת המסע הזה להסרת הסיבות הגורמות לחוסר אמון, למלחמה ולהרס עצמי, סיינטולוגיה אינה שונה מכל דת אחרת בעלת אופי מיסיונרי או אוונגליסטי, ובמיוחד אינה שונה מבודהיזם, מהיהדות, מהנצרות ומהאסלאם.
שלושת ההיבטים של מטרות הסיינטולוגיה להביא ל-"פלנטה שהיא קליר" ובכך להביא לקיומה של תרבות חדשה, מראים שמערכת האמונה של סיינטולוגיה תואמת לתבנית של הדתות ההיסטוריות הגדולות, בעבר ובהווה. שלושת ההיבטים האלה הם: א) האופי המיסיונרי, ב) האוניברסליות; ג) התכונה של אכפתיות מלאה ומחויבות מוחלטת.
א) ראשית, החיפוש הדתי של סיינטולוגיה מתואר במונחים של שליחות מקודשת, המכוונת לטובת האדם היחיד ולכולם, ונמצאת למענו. כך, נביאים בתנ"ך, כגון עמוס, ישעיהו וירמיהו זכו להתגלויות בהן נמסר להם דבר שליחותם – לדבר אל עמים רבים ורחוקים על שלום, צדק ואהבה. כך גם המיסיונרים הבודהיסטים במאה השנייה לפני הספירה ואילך חשו שהם מקבלים מעין קריאה להפיץ את המסר של בודהא ברחבי המזרח הרחוק, כולל סין, הודו-סין, אינדונזיה, קוריאה ויפן. כיום, מיסיונרים בודהיסטים יפניים מפיצים את המסר שלהם באירופה ובאמריקה. כך גם ראה ישו מנצרת את הבשורה בכך שהיתה לו מטרה להיות מיסיונר; ולכן הוא שלח את שליחיו בין כל העמים. היבט המיסיונריות באסלאם כה חזק עד שהאסלאם כיום היא הדת ההיסטורית המתרחבת בקצב הגדול ביותר בעולם, במיוחד באפריקה ובאסיה המזרחית. בכך שמטרות סיינטולוגיה מוקדשות להביא את כדור הארץ למצב של "קליר" וליצירה של תרבות חדשה, המאמצים של סיינטולוגיה בתחום המיסיונרי תואמים לגמרי לתבנית הפעולה של הדתות ההיסטוריות הגדולות.
ב) שנית, סיינטולוגיה רואה את שליחותה במונחים אוניברסליים. כתוצאה מכך, היא הקימה מרכזים בכל רחבי העולם כדי להפוך את טכנולוגיות האודיטינג וההכשרה לזמינות בכל מקום. המקרה המקביל והברור ביותר בדת ההיסטורית המסורתית הוא בקשתו של ישו מחסידיו: "עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ" (הבשורה על פי מתי, פרק כ"ח פסוק 19). במאה השמינית לפני הספירה נקרא הנביא עמוס להביא את דבר אלוהים לא רק ליהודה ולישראל, אלא גם לדמשק, לעזה, לאשקלון, לצור, לצידון ולאדום, שהיו ערים כנעניות של עובדי אלילים ולא היו שותפות לאמונת ישראל באלוהי האבות (עמוס, פרקים א', ב'). כיום, המוסלמים מקימים מסגדים גדולים בערים כמו לונדון, לוס-אנג'לס, טורונטו, ואפילו סאול, מפני שהם מאמינים בערך האוניברסלי של תורתו של הנביא מוחמד. בדומה לכך, מביאים המנהיגים הרוחניים של הבודהיסטים ושל הוודנטה ההינדואית את תורתם וצורת חייהם המקודשים לארצות המערב מפני שהם משוכנעים שלתורתם יש שימוש אוניברסלי. שוב, במובן זה, סיינטולוגיה ממשיכה את תבנית הדתות ההיסטוריות בהפצה כלל עולמית של טכנולוגיית האודיטינג וההכשרה שלה, והן יועילו, כך מאמינים הסיינטולוגים, לאנושות כולה.
סיינטולוגיה ממשיכה את תבנית הדתות ההיסטוריות בהפצה כלל עולמית של טכנולוגיית האודיטינג וההכשרה שלה, והן יועילו, כך מאמינים הסיינטולוגים, לאנושות כולה.
(ג) שלישית, מטרתה המסורה של סיינטולוגיה היא לעזור למספיק אנשים להגיע למצב של "קליר", כך שמצב התרבות ישתנה לטובה. מטרה זו מאופיינת באכפתיות ובמחויבות עליונות. לכל אחת מהדתות ההיסטוריות הגדולות ישנן תורות יסוד שמספקות לחסידיהן מניע חזק להגשים את השליחות הדתית בכל רחבי העולם, מתוך תחושה של דחיפות והרגשה של עשיית מעשה נעלה.
עבור הבודהיסט, תורות יסוד אלה ניתנות לסיכום בתחושה הדתית של "שחרור" (מוקסה) מכבלי התשוקות, ובהשראה של אושר עילאי באמצעות מחשבה נטולת אגו (נירוואנה). בכתב הקודש הבודהיסטי הדהמהפאדה מכריז בודהא: "כל קורות הגג [של ביתי הישן] שבורות, קורת הגג הרוסה; מחשבותיי טהורות מאשליה; הרס התאוות הושג" (חלק 154). הערך העליון בהתעוררות זו הוא זה שדחף ודוחף כל נזיר ומיסיונר בודהיסטי.
כפי שציינתי לעיל, אמונת הסיינטולוגיה בחיים קודמים קרובה מאוד לרעיון הבודהיסטי של סמסארה; בדומה, המושג של "קלירינג" בסיינטולוגיה קרוב מאוד לאמונה הבודהיסטית במוקסה. כשם שמיסיונרים בודהיסטים בעבר ביקשו לאפשר לכל ישות בעלת חושים ותודעה "שחרור" מכבלי תאוות הקיום, כך גם הסיינטולוג המיסיונר מבקש לתת לאדם היחיד ולכל האנשים הזדמנות להיפטר מהאנגרמות שמעכבות את ההישרדות, השלום והשפע האוניברסליים על-ידי השגת מצב של "קליר".
בודהיסטים מכתות זן ביפן מבקשים להשיג סאטורי, או "הארה פתאומית" עבור כלל האנושות, וכוחה של אמונה זו הובילה אותם להקים מנזרים באמריקות ובאירופה. האמונה של המוסלמים בנעלות מילותיו של הנביא מוחמד – המסוכמות בשהאדה הגדולה: "אין אלוהים מלבד אללה, ומוחמד נביאו" – נותן למיסיונרים של האסלאם את כוחה של האמונה לחפש בכל העולם אנשים שיתאסלמו. במסורת התנ"כית, אמונת היסוד המשכנעת ביותר שהמריצה ועדיין ממריצה פעילות מיסיונרית היא האמונה החזקה בכך שאלוהים מבקש את ישועתה המוחלטת וגאולתה האוניברסלית של כל האנושות. כך ראה הנביא ישעיהו את אלוהים המושיע את כל העמים כבריאה מחודשת של ירושלים של מעלה על פני האדמה, בה כל אדם יוכל לעבוד את האל היחיד והאמיתי (ישעיהו ס"ו, כ"ב-כ"ג).
בברית החדשה הגאולה שמביא אלוהים באמצעות ישו נחשבת בעיני השליח פול לא רק כישועת הנוצרים, או אפילו כישועת האנושות כולה, אלא כהתחייבות לחירות אוניברסלית, שיקום ובריאה מחודשת של היקום כולו (אגרת שאול אל הרומים, פרק 8, 19 עד 23). בהקשר זה אמונתה של סיינטולוגיה במשימה של "קלירינג פלנטרי" על מנת להביא לתרבות מחודשת דומה בסוגה לאמונה הנעלה שמאפיינת את הדחף של הדתות ההיסטוריות הגדולות בעולם.
