המילה סיינטולוגיה מורכבת מהמילה הלטינית scio, שפירושה לדעת במובן המלא ביותר של המילה, ומהמילה היוונית logus, שפירושה לימוד של משהו, או ידע. באופן מילולי, המשמעות שלה היא לדעת איך לדעת. סיינטולוגיה מטפלת רבות בנושא של לדעת, ויש לה את המטרה של לדעת בצורה מאוד כנה.
מבחינת האסלאם, "ידע הוא היעד הגבוה ביותר". הנבואה האסלאמית מכבדת ידע. באחד מקטעי החדית' (חדית' הוא אוסף סיפורים מסורתיים הקשורים לנביא מוחמד ולאנשיו) נאמר "אני עיר הידע ועלי הוא השער שלה". בקטע אחר בחדית' כתוב "לך לסין כדי לקבל ידע!". באותו זמן, סין היתה מקום כה מרוחק עד שהיא נחשבה לסוף העולם, ועם זאת זהו המקום שאליו נאמר לאדם ללכת כדי לרדוף אחר הידע. מבחינת האסלאם, הרדיפה אחר הידע הוא אידיאל גבוה מאוד.
מבחינה זו, האסלאם נותן את הכבוד הגדול ביותר לידע. אדם שיש לו ידע נקרא באסלאם עֻלמאא'. מקור המילה עֻלמאא' הוא מהמילה עלם שמשמעותה ידע. אפשר לראות שלסיינטולוגיה ולאסלאם יש יעד הנמצא באותו כיוון, ולכן לשתיהן יכולים להיות היבטים משותפים.
מחבר המאמר הזה עלה לרגל למֶכה פעמיים והוא מוכר בתור מנהיג בעולם האסלאם. בנוסף, מחבר המאמר הזה גם חקר לאחרונה את דת הסיינטולוגיה ונסע למטה העולמי שלה, שבסיינטולוגיה מכנים גם אותו מֶכה, והוא הופתע מכמה מקווי הדמיון.
מר האברד נסע ברחבי אסיה במהלך רוב שנות העשרה שלו. שם הוא הרהר בסבל של אסיה ותהה למה הוא קיים. מההתחלה הוא התעניין במחקר על מוצאו של האדם, וזה הפך לעבודת חייו, שהגיעה לשיאה בלידתה של סיינטולוגיה.
לפי סרטון הווידיאו 'מבוא לסיינטולוגיה' (שהוא ריאיון מוקלט עם ל. רון האברד, המייסד של סיינטולוגיה, ב-1966), מר האברד נסע ברחבי אסיה במהלך רוב שנות העשרה שלו. שם הוא הרהר בסבל של אסיה ותהה למה הוא קיים. מההתחלה הוא התעניין במחקר על מוצאו של האדם, וזה הפך לעבודת חייו, שהגיעה לשיאה בלידתה של סיינטולוגיה.
מר האברד ראה לראשונה שלמרות שלאדם היו תרבויות שונות, גזעים שונים, וכן הלאה, היה חייב להיות מכנה משותף, ואם ניתן היה למצוא אותו, אז אפשר היה להעלות את האדם כלפי מעלה. מר האברד גילה את המכנה המשותף הזה, וזה היה – שרוד!
למה התגלית של לשרוד היתה כה חשובה? אם אתה מחפש במילון את המילה לשרוד, היא מוגדרת בתור "להמשיך לחיות, להישמר במצב חי, אפילו אחרי שאחרים או דברים אחרים מתים". אולם, זה לא מספיק כדי להסביר את המונח במלואו. מה שמר האברד מצא היה המכנה המשותף של האדם, וזה הפך לאחד העקרונות הבסיסיים של סיינטולוגיה.
באותו ריאיון וידיאו, מר האברד ענה על השאלה בקשר לחיים הבאים, והוא אמר שהאדם יכול לשרוד אפילו אחרי המוות, ולכן יש תקופת חיים חדשה אחרי המוות. אז המונח לשרוד חל לא רק על תקופת החיים הנוכחית אלא למעשה חל על הנצח.
ב-'מילון הטכני של דיאנטיקה וסיינטולוגיה', הישרדות מוסברת בתור : 1. מצב שיכול להיות מושפע מאי-הישרדות. אם אדם "שורד", באותו הרגע הוא מודה שהוא יכול להפסיק לשרוד. אחרת, הוא אף פעם לא יתאמץ לשרוד. 2. ניתן להגדיר הישרדות בתור דחף להתמיד בזמן, במרחב, בתור חומר ואנרגיה. 3. אפשר להבין הישרדות בתור הדחף הבסיסי והיחיד של החיים דרך זמן ומרחב, אנרגיה וחומר. הישרדות מחולקת לשמונה דינמיקות (או דחפים לשרוד).
כיצד ניתן להשוות זאת לאסלאם? "הסיבה שעבורה האדם נוצר והסיבה שעבורה הוא חי" מוסברת במילה ערבית אחת 'קיאמה'. הקוראן אינו מתורגם בהכרח בצורה נכונה מערבית, והמילה הזאת לא תורגמה בצורה נכונה לאנגלית.
מקור המילה 'קיאמה' (שם עצם) הוא מ-'קום' או 'קאמה'. ל-'קום' או 'קאמה' יש משמעויות שונות רבות, כגון: לעמוד, לקום, להסתכל אחורה, להתקיף, לחיות בכבוד, לעבור תחיית מתים, להפוך כיוון, להתרומם, לעזוב, למקם, לנוח, להתחיל, ליישם, לתמוך ולקחת אחריות. בהתחשב בכך, אם מסתכלים על זה כעל מושג כללי, ייתכן שהמילה 'קיאמה' בקוראן והמילה 'הישרדות' בסיינטולוגיה מציינות את אותו הדבר.
לאף אחת מהפילוסופיות לא יהיה ויכוח עם העובדה שהאדם מנסה לשרוד ושהאדם מנסה לשרוד כמיטב יכולתו בעולם סביבו.
