איך להישאר בריא | מרכז המשאבים למניעה

IV.
ניתוח של סיינטולוגיה בתור
קהילה של סגידה דתית

סגידה היא חלק בלתי נפרד מכל דת, למרות שהפרקטיקה של הסגידה שונה מדת אחת לאחרת. הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין דת לסגידה הוא ברור כשמבינים את המשמעות של סגידה לפי השכל הישר בתור מסירות ונאמנות מתוך הערצה. בדת המוגדרת באופן פונקציונלי בתור "מצב של עניין אולטימטיבי" או בתור "אמצעי לשינוי אולטימטיבי", גישות ופעולות מובהקות כאלה משתמעות בבירור. סגידה מכוונת לעבר מוקדים של עניין מוגבר. גישות ופעולות של סגידה הן אף יותר ברורות בדת המוגדרת באופן מהותי בתור "הכוונה בהתאם לבסיס הטרנסצנדנטלי של קיום אישי וחברתי". סגידה מכוונת לעבר כוחות על-אנושיים. בשתי הגישות ההגדרתיות לדת, כל הדתות מתחילות ומסתיימות בסגידה.

טווח הגישות והפעולות שנכללות במושג של סגידה כולל בתוכו את ההיבט הפעיל של דת בכללותו. בטווח הרחב ביותר שלה, סגידה כוללת את כל הנהלים הטקסיים, הפולחנים, הטקסים, הפרקטיקות, המנהגים, או השירותים המתרחשים בתוך הקשר מקודש ולשם מטרה מקודשת. כשמסתכלים עליה באור זה, סגידה יכולה להתפרש על כל טווח הפעילויות החל מחגיגה ציבורית ועד להרהור פרטי, מטקסים חגיגיים לציון מועדים מיוחדים ועד לרוטינות שגרתיות. אבל המונח "סגידה" בדרך כלל שמור לטיפוח מכוון של אמונות, ערכים וסנטימנטים דתיים קבועים דרך רצף פעולות מוקפד וממושמע. בתור שכזו, סגידה מערבת את האדם כולו בדפוסים מקובעים של שירות נשגב כפי שהוגדרו על-ידי מסורת דתית מסוימת. מסורות דתיות נבדלות, כמובן, בינן לבין עצמן בכל הנוגע לחפצים, לצורות ולאירועים של סגידה, בהתאם להבנה המובהקת שלהן של הנשגב ושל הממשות האנושית.

I.IV. מושא הסגידה בסיינטולוגיה

בהיסטוריה הארוכה של הדתות, מושאי הסגידה כללו כל דבר החל מישויות על-טבעיות ועד לסימני נוף בטבע, מכוחות בלתי-נראים ועד לאינדיבידואלים הירואיים, מעקרונות מופשטים ועד לסמלים ממשיים. אבל, כפי שהראה ההיסטוריון ארנולד טוינבי, ניתן לצמצם מגוון לכאורה זה של סגידה של המין האנושי לשלושה מושאים או יעדים – טבע, המין האנושי, והממשות המוחלטת שהיא לא טבע ולא מין אנושי אך שרויה בהם ונמצאת מעבר להם בו בזמן.

רוב ההיסטוריונים של דת מסכימים שהשורשים של הצורות המוקדמות ביותר של דת היו בסגידה לתופעת טבע או לקהילות דתיות. הפוליתיאיזמים של העולם העתיק היו דברי הלל לעוצמות והיכולות של הסביבה הטבעית או של העולם האנושי. צורות אלה של סגידה בהחלט לא נעלמו מעל פני האדמה. אבל "דתות העולם" הגדולות כולן מתמקדות בסגידה למציאות אבסולוטית שמתעלה הן מעל לטבע והן מעל להיסטוריה.

מציאות מוחלטת זו נתפסת בדרכים מאוד שונות בין הדתות השונות. באופן כללי, דתות המערב של היהדות, הנצרות והאסלאם מבינות את הממשות המוחלטת הזאת במונחים אישיים. מסורות אלה סוגדות לממשות אישית שניתן לדעת אותה ולשרת אותה באופן של מערכת יחסים. הסגידה של הדתות התיאיסטיות הללו מכוונת בסופו של דבר להתייחדות עם הישות האישית הזאת. בניגוד לכך, ושוב באופן כללי, דתות המזרח של ההינדואיזם, הבודהיזם והטאואיזם תופסות את הממשות המוחלטת הזאת במונחים לא אישיים. המסורות הללו סוגדות לממשות מאחדת שניתן להבין ולחוות אותה באופן המכוון פנימה. הסגידה של הדתות המוניסטיות הללו לבסוף שואפת לאיחוד עם הישות הלא אישית הזאת.

סיינטולוגיה שייכת בבירור לאותן דתות שהסגידה שלהן מכוונת אל מציאות מוחלטת שמתעלה מעל לסדר הטבעי ומעל לקיום האנושי בזמן שהיא מקיימת ומגשימה את שניהם. כפי שצוין לעיל, השאיפה האולטימטיבית של החיים הדתיים בסיינטולוגיה היא הישרדות "דרך ישות עליונה" או "בתור אינסוף". כפי שנראה בהמשך, אודיטינג והכשרה הם צורות הפולחן העיקריות בכנסיית הסיינטולוגיה. פעולות סגידה אלה מציידות את הסיינטולוג ומסייעות לו לשרוד ולשגשג לאורך כל שמונה הדינמיקות. תרגולים רוחניים אלה מייצרים אינדיבידואלים, משפחות וקבוצות בריאים ומאושרים. אבל מטרתה האולטימטיבית של סגידה היא לאפשר לסיינטולוגים אינדיבידואלים לגלות את עצמם כישויות רוחניות בתוך עולם רוחני שבאופן רדיקלי מתעלה מעל לגוף הפיזי ולעולם החומרי.

בתור שכזו, להבנה של סיינטולוגיה של המציאות המוחלטת יש יותר במשותף עם מסורות מיסטיות של דתות המזרח מאשר למקבילות התיאיסטיות שלהן במערב. למרות שכנסיית הסיינטולוגיה טוענת באופן נחרץ לקיומו של אלוהים, אין לה שום דוגמה בקשר לטבעו של אלוהים. סיינטולוגים חופשיים לסמל את אלוהים הן במונחים אישיים ולא אישיים כל עוד הם מאשרים את הממשות של אלוהים. אולם על פי רוב, הם חושבים על אלוהים פחות בתור ישות פרסונלית אשר מצווה על מסירות אישית וציות, ויותר בתור כוח רוחני שמזמין חקר וגילוי אישי. אלוהים יימצא בפנים ולא בחוץ, דרך התנסות אישית ולא דרך לימוד דוגמטי.

II.IV. צורות הסגידה בסיינטולוגיה

צורות הסגידה משתנות מדת אחת לשנייה, בהתאם להבנה הייחודית של אותה דת בנוגע לממשויות האלוהיות והאנושיות. אבל ניתן להסיק הכללות רחבות מסוימות בין צורות סגידה במסורות דתיות של המערב והמזרח. שלא כמו במסורות דתיות מערביות שבהן דיסציפלינות הסגידה מתמקדות בתפילה ושבח כלפי אלוהים אישי, הדיסציפלינות של סגידה בדתות המזרח מתמקדות במדיטציה והזדהות עם המוחלט הלא אישי. הדתות המוזכרות ראשונות חוגגות את היחסים בין האדם לבין הישות העליונה, השניות מבססות את הקשר בין העצמי האמיתי והממשות המוחלטת.

בעוד שסיינטולוגיה היא דת מובהקת עם הצורות המובהקות שלה של סגידה, לאותן צורות יש יותר במשותף עם הדיסציפלינות הרוחניות של הדתות המזרחיות מאשר המסירות הרוחנית של אמונות המערב. כמו המקבילות המזרחיות שלה, סגידה בכנסיית הסיינטולוגיה היא תהליך מאוד ממושמע אשר מטפחים באופן מעמיק של בחינה-עצמית ופיתוח-עצמי. תרגולים רוחניים אלה להגברת המודעות והיכולת מחולקים באופן כללי לשתי קטגוריות של אודיטינג והכשרה, שני הצדדים של הגשר של סיינטולוגיה אל החופש המוחלט.

אודיטינג של סיינטולוגיה, הנושא איזשהו דמיון לווידוי נוצרי ולמדיטציה בודהיסטית, הוא צורה של ייעוץ רוחני שמאפשר לאדם לגלות את זהותו כישות רוחנית אשר יש לה את הפוטנציאל של הישרדות אינסופית.

אודיטינג של סיינטולוגיה, הנושא איזשהו דמיון לווידוי נוצרי ולמדיטציה בודהיסטית, הוא צורה של ייעוץ רוחני שמאפשר לאדם לגלות את זהותו כישות רוחנית אשר יש לה את הפוטנציאל של הישרדות אינסופית. אודיטינג נע מהתנסויות דתיות מאוד פשוטות להתנסויות של חיפוש חקרני יותר ויותר בעוד האדם מתקדם יותר ויותר גבוה בגשר. סיינטולוגים מאמינים שהרמות הגבוהות ביותר של מודעות רוחנית ויכולת יכולות להיות מושגות אך ורק באמצעות התקדמות דרך רמות מדורגות של אודיטינג. הרמות הנמוכות של אודיטינג מובילות למצב הרוחני של "קליר", שבו האדם משוחרר לחיות חיים שפויים ופרודוקטיביים, בעוד שהרמות הגבוהות יותר של אודיטינג הידועות בתור הרמות של "Operating Thetan" עוסקות ביכולת של התטן להשפיע ישירות על חיים, חומר, אנרגיה, מרחב וזמן.

ההכשרה של סיינטולוגיה, אשר דומה ללימוד הכתבים וההוראה הדתית ביהדות ובנצרות כמו גם בהינדואיזם ובבודהיזם, מגבירה את החופש שהושג באמצעות אודיטינג רוחני על-ידי ידע שמושג באמצעות חינוך דתי. הטווח הרחב של הכשרה בסיינטולוגיה מחולק לקורסים רבים, החל מקורסים ברמה נמוכה יותר שמלמדים עקרונות בסיסיים ועד לקורסים של הרמות הגבוהות אשר מכסים את כל החומרים הפילוסופיים והטכניים של דיאנטיקה וסיינטולוגיה. במובן זה, ההכשרה מספקת תובנה רוחנית באותה המידה כמו אודיטינג. למעשה, הפרקטיקה הדתית עבור סיינטולוגים מורכבת באופן שווה מאודיטינג ומהכשרה בעקרונות ובטכנולוגיה של סיינטולוגיה. אדם לא יכול להשיג את מלוא המודעות הרוחנית והעוצמה מבלי לעלות לאורך שני צדי הגשר אל החופש המוחלט.

בעוד הצורות העיקרית של סגידה בכל הדתות מופנות כלפי חפצים מקודשים ומבטאות חוויות רוחניות, יש טקסים אחרים שמבוצעים באופן שגרתי בהקשר וברוח של סגידה. העיקריים מבין העיסוקים האחרים הללו הם טקסי מעבר אשר מסמנים את הרגעים הגדולים של מעבר ושינוי בחיים האישיים והשיתופיים. לכל דת יש את החגים והמועדים שלה לציון מחזור החיים של המאמין וההיסטוריה המקודשת של המסורת, וסיינטולוגיה אינה יוצאת מהכלל. כנסיות הסיינטולוגיה מקיימות כדבר שבשגרה טקסי הענקת שם, חתונות וקבורה לפי הטקסים של סיינטולוגיה וגם מנציחות את הימים הקדושים של ההיסטוריה של האמונה המקודשת והחיים המשותפים שלהם.

III.IV. האירועים של סגידה בסיינטולוגיה

בהיסטוריה של דתות, סגידה יכולה להתרחש באירועים פרטיים או ציבוריים. סגידה אינה מוגבלת לטקסים הפורמאליים ולחגיגות הקולקטיביות של קהילה דתית שמתכנסת בצוותא. ניתן למצוא לעתים קרובות סגידה אישית בביתו של אדם, שם היא מותנית בזמנים קבועים (כגון ארוחות או כשקמים או הולכים לישון). הדבקות היומית של הנוצרי, טקסי הברכות של היהודי, התפילות היומיות של המוסלמי, המזמורים הטקסיים של ההינדי והמדיטציה בישיבה של הבודהיסט הם כולם ביטויים אותנטיים של סגידה, למרות שהם נערכים בפרטיות של הבית או אפילו בבדידות של העולם הפנימי של האדם. אבל סגידה היא גם אירוע פומבי, בין אם בוצעה בשיתוף עם אחרים או רק בחברתם. סגידה תאגידית היא הנורמה של סגידה ציבורית בדתות התיאיסטיות של המערב. מילות האנשים מוצגות לאלוהים בתפילות ודברי הלל פורמאליים, ודבר האלוהים מוכרז חזרה אליהם בכתבים ובפרשנות. הדפוס של סגידה פומבית שונה במידה מסוימת בדתות המוניסטיות של המזרח. אין ספק כי יש הרבה טקסים מורכבים וחגים שנחגגים באופן קולקטיבי. אבל אינדיבידואלים סוגדים מתאספים בדרך כלל במקדשים ציבוריים, שבהם כל סוגד מזמר ומציג את האמירות והמחוות הטקסיות המוכתבות מראש כאקט של מסירות אישית. בכל אחד מהדפוסים של סגידה ציבורית, חגיגת הסגידה תלויה במעמד של מומחים אשר השיגו מומחיות ושליטה מלאה באמצעים ובמשמעות של סגידה.

בדומה לדתות אחרות, סגידה בכנסיית הסיינטולוגיה יכולה להתרחש באירועים פרטיים כמו גם ציבוריים. אודיטינג יכול להתרחש בכל מסגרת שקטה, ללא הפרעות, כגון בבית. עם זאת, בנסיבות כאלה הוא נמצא תחת פיקוחו של מפקח מקרים בעל הכשרה מקיפה על-ידי שימוש בתיעוד עקבי בכתב של סשנים של אודיטינג. הרוב הגדול של האודיטינג מתרחש בשטחי הכנסייה בהם יש חדרים המצוידים במיוחד למטרה זאת והיכן שהסיוע של מפקחי מקרים ובעלי תפקיד אחרים זמין באופן מיידי לעזור בקביעת לוח הזמנים ובאדמיניסטרציה של שירותים דתיים אלה. עם היוצא מן הכלל המצומצם של קורסים בהתכתבות המיועדים להנחות את האדם דרך הספרים הבסיסיים של דיאנטיקה וסיינטולוגיה, כל ההכשרה הפורמאלית מתבצעת בשטחי הכנסייה תחת מפקחי קורסים בעלי הכשרה. אודיטינג של חלק מהרמות הגבוהות, רמות ה-"OT", מתבצע כ-"אודיטינג סולו". במקרה כזה, הסיינטולוג פועל לפי הנחיות מדויקות, נותן אודיטינג לעצמו לבדו גם בתור האודיטור וגם בתור האדם שמקבל את האודיטינג. עם זאת, אודיטינג סולו מתבצע אך ורק תחת חסותו של ארגון מתקדם או ארגון השירות של פלאג שבהם התיעוד הכתוב של הסשנים של אודיטינג נבדקים באופן שגרתי על-ידי מפקחי המקרים כדי לוודא שהאודיטינג נאמן לכתבי הקודש הרלוונטיים וההישגים הרוחניים המצופים מושגים. למרות שגם אודיטינג וגם הכשרה נוטים להיות אישיים ולא דיסציפלינות קבוצתיות של סגידה בסיינטולוגיה, דבר זה אינו חריג יותר מבודהיסט העוסק במדיטציה במרכז בודהיסטי תחת ההנחיה של מסטר רוחני או תלמיד חכם שלומד תורה בישיבה תחת גאון בתלמוד.

בכל הערכה של אירועים של סגידה – בין אם הסגידה פרטית או ציבורית, בבדידות או בקבוצה – מרכז הסגידה ממלא תפקיד חיוני בכל דת. מרכזי סגידה כאלה נקראים בשמות שונים, ומציגים ארכיטקטורות שונות. כנסיות, בתי כנסת, מסגדים, מקדשים, אשרמים, היכלים, לכולם יש את המראה והתחושה הייחודיים שלהם. אבל המטרות והפונקציות הדתיות שלהם די דומות. "מקומות סגידה" אלה מספקים את הסביבה המקודשת שבה "השירותים האלוהיים" המתאימים לדת הנתונה נערכים בקביעות. כמו בכל דת, לכנסיות הסיינטולוגיה יש את האווירה הייחודית שלהן. אבל הן מהוות מרכזים גם עבור סגידה פרטית וגם עבור סגידה ציבורית.

IV.IV. סיכום

מתוקף הכשרתי המקצועית והמחקר האקדמי המסוכם לעיל, אני משוכנע שסיינטולוגיה היא קהילה של סגידה דתית. כיאה לדת חדשה, צורות הסגידה של כנסיית הסיינטולוגיה הן ייחודיות בהתאם להבנה הייחודית שלה של הממשויות האלוהיות והאנושיות. אבל, בדומה למסורות דתיות אחרות, הסגידה של סיינטולוגיה מיועדת להעמיק את המודעות הרוחנית ולפתח את היכולת הרוחנית של האדם, המשפחה, הקהילה, ובסופו של דבר העולם.

מאת לוני ד׳ קליבר
26 בספטמבר 1994

הורד את הספר הלבן