II. מקומו של אלוהים באמונת הסיינטולוגיה

מקומו של אלוהים באמונות של סיינטולוגיה לא נראה דומיננטי, כפי שהוא בנצרות, ביהדות ובאסלאם, אולם הוא נוכח בבירור. בספר 'דת הסיינטולוגיה', הפרק של הדוקטרינה והעיסוק המעשי מגדיר את השליחות שלה בתור "לעזור לאדם להפוך להיות מודע לעצמו כ-being בן-אלמוות ולעזור לעצמו להשיג ולהגיע לאמיתות הבסיסיות ביחס לעצמו, ליחסיו לאחרים ... ולישות העליונה". כאן ובצורת טקס שגרתי מצוין ש-"אנחנו רוצים למחוק את החטא שלו כך שיוכל להיות מספיק טוב כדי לזהות את אלוהים", ו-"העדות הטובה ביותר של אדם לגבי אלוהים היא האלוהים שהוא מוצא בתוך עצמו". ניתן להכיר בזה שלימוד על האלוהים שבתוך, וגלגול נשמות, מקשר את סיינטולוגיה לצורות מזרחיות והודיות של מחשבה דתית. כך היא מציינת את השאיפה של "גאולה אינדיבידואלית בהרמוניה עם צורות חיים אחרות, העולם הפיזיקלי, ובסופו של דבר, הישות העליונה. במסורת מזרחית זו אנו מוצאים את הרקע של סיינטולוגיה".

מדובר על אלוהים בתור הדינמיקה השמינית, הרמה הגבוהה ביותר של ממשות אשר משיג האדם לאחר שהדינמיקה השביעית, העולם הרוחני, הינה "מושגת בשלמותה". אלוהים והעולם הרוחני גם "מסווג בתור עולם התטה", ותטה או תטן מתוארים בתור "רוח" ו-"האדם עצמו".

מדובר על אלוהים בתור הדינמיקה השמינית, הרמה הגבוהה ביותר של ממשות אשר משיג האדם לאחר שהדינמיקה השביעית, העולם הרוחני, הינה "מושגת בשלמותה". אלוהים והעולם הרוחני גם "מסווג בתור עולם התטה", ותטה או תטן מתוארים בתור "רוח" ו-"האדם עצמו". יש התעקשות מתמדת על האדם בתור ישות רוחנית, ודחייה של הסברים חומריים על מוצא האדם. האדם הוא בן אלמוות, הוא חי חיים לאין ספור, והוא יכול לעלות עד לאלוהים. אם לומר את האמת זה דומה לכמה אמונות דתיות הודיות וזה חשוב בטענתה של סיינטולוגיה להיותה דת.

ג. טקסים ומשמעותם
הורד את הספר הלבן