בהחלטה מתאריך 1 באוגוסט 1995, בית-המשפט האדמיניסטרטיבי של וינה, אוסטריה, פסק ״בנוסף לעובדה שלאחר כמה עשרות שנים של חקירות יסודיות, הוענק לסיינטולוגיה המעמד של דת לגיטימית וארגון צדקה על-ידי ה-IRS [מס ההכנסה של ארה״ב], לפני פחות משנתיים בארצות-הברית, המדינה עם המספר הרב ביותר של ארגוני סיינטולוגיה, ניתנו לנו מספיק ראיות על-ידי [ארגון הסיינטולוגיה] כדי לשכנע אותנו שארגון הסיינטולוגיה של אוסטריה הוא דת״.
בית-המשפט גם ציין את האופי הדתי של השירותים של הארגון, שבית-המשפט הגדיר בתור ״פעילות דתית בהתאם לזהות הדתית של ארגון הסיינטולוגיה עצמו, שנראה בבירור בתקנות של הארגון״. ב-1996, בית-המשפט החוקתי של אוסטריה, בתביעה בעניין של פ, שהתייחסה לזכויות משמורת של הורה סיינטולוג, קבע שכל ניסיון להתייחס לסיינטולוגיה בצורה שונה מדתות אחרות ״מנוגד לאמנה האירופית להגנת זכויות אדם וחירויות יסוד ולפיכך הפרת חוק״.
״לסיינטולוגיה הוענק המעמד של דת לגיטימית וארגון צדקה על-ידי ה-IRS ... בנוסף לכך מספיק ראיות ניתנו על-ידי [הארגון] כדי לשכנע אותנו שארגון הסיינטולוגיה של אוסטריה הוא דת״.
