החלטה חשובה של בית-המשפט העליון
של בריטניה ב-2013
בנוגע לדת הסיינטולוגיה

ב-11 בדצמבר 2013, בית-המשפט העליון של הממלכה המאוחדת פרסם החלטה היסטורית, תמימת דעים, המכריזה שהקפלה של סיינטולוגיה בארגון לונדון חייבת להיות מוכרת בתור מקום לטקסים דתיים במסגרת החוק בבריטניה.

פסק-הדין של בית-המשפט הגבוה ביותר של בריטניה שהכיר באופן חד-משמעי בלגיטימיות של דת הסיינטולוגיה משמעו שסיינטולוגים באנגליה יכולים כעת לערוך את טקס הנישואין שלהם עם בני משפחתם וחבריהם בטקס סיינטולוגיה דתי בקפלה של הארגון בלונדון.

פסיקת בית-המשפט העליון מאמצת את העקרונות של שוויון ואי-אפליה בענייני הדת. ההחלטה מוודאת שהיחס לארגון הסיינטולוגיה ולסיינטולוגים אינו שונה מהיחס לדתות אחרות והמאמינים שלהן בבריטניה ומוענקות להם אותן זכויות.

בפסק-הדין שקבע כי סיינטולוגיה היא דת ושהקפלה שלה (שנמצאת בכל ארגון ברחבי העולם) היא מקום לטקסים דתיים, בית-המשפט העליון החליט שההגדרה של דת וטקסים דתיים חייבת להיות מודרנית ונרחבת מספיק כדי להקיף את האמונות שמרבית מאוכלוסיית העולם נוהגת לפיהן.

רקע: חוות הדעת של בית-המשפט העליון ביטלה את ההחלטה מ-1970 של בית-הדין לערעורים שדחתה בקשה לאשר שהקפלה של ארגון הסיינטולוגיה בסיינט-היל, סאסקס, תהיה מקום המיועד לטקסים דתיים. בית-הדין לערעורים החליט שהעיסוק המעשי בסיינטולוגיה לא היה ״בהתאם לחוק רישום מקומות פולחן מ-1855״, בתור סיינטולוגים הם לא סגדו ל-״בורא אחד, אלוהים״. בית-הדין לערעורים הודה שדתות עולמיות אחרות כמו טהרוואדה בודהיזם גם לא סוגדות לבורא אחד, אלוהים, אלא שהבודהיזם היה מקרה חריג. חוות הדעת לא סיפקה שום הסבר למקרה חריג זה.

הרשם הכללי המשיך לסרב להכיר בארגוני הסיינטולוגיה, בהתבסס על ההחלטה מ-1970 שהסתמכו עליה משרדי כהונה דתית אחרים בבריטניה במשך יותר מארבעה עשורים על מנת להצדיק אפליה נגד סיינטולוגים. הגיע הזמן לשים קץ להחלטה השגויה והמיושנת הזאת ולהציג את התמונה של סיינטולוגיה היום, המיוצגת על-ידי מערך שלם של שירותים דתיים וקהילתיים, תכניות לשיפור חברתי בארגונים האידיאליים של סיינטולוגיה.

ב-2011, לואיזה הודקין, סיינטולוגית שביקשה להינשא בארגון הסיינטולוגיה בנוכחות משפחתה וחבריה, הגישה בקשה מחודשת לרישום הקפלה שבארגון הסיינטולוגיה של לונדון כמקום לעריכת טקסים דתיים. אולם, שוב, משרד הרשם סירב לבקשה בהתבססו על ההחלטה מ-1970 והחוק מ-1855.

״אני... מצהיר שהקפלה ברחוב המלכה ויקטוריה 146
היא מקום מפגש לטקסים דתיים.״

לאחר מכן גב׳ הודקין הגישה תביעה לבית-המשפט. ברמה של הערכאה הראשונה, בית-המשפט החליט שסיינטולוגיה היא אכן דת; למרות זאת, בית-המשפט ציין שלא יוכל לאשר את הקפלה בלונדון כמקום של טקסים דתיים כי הוא היה מחויב להחלטה של בית-הדין לערעורים מ-1970. הוא הכיר בחשיבות התביעה שהוגשה והמליץ שהערעור יישמע ישירות על-ידי בית-המשפט העליון.

בית-המשפט העליון קיבל את התביעה בשמחה. בהחלטתו, בית-המשפט ביטל את ההחלטה השלילית מ-1970 ופירש את החוק מ-1855 כדי שהוא ישקף הגדרה הולמת ומודרנית של דת שתכלול את סיינטולוגיה, ולא תהיה תחומה לסטנדרטים המוגבלים של יהדות-נצרות ששלטו באנגליה כאשר החוק הזה הועבר ב-1855.

לורד טולסון, שכתב עבור בית-המשפט, תיאר את האיסור ההיסטורי נגד סיינטולוגיה בתור ״לא הגיוני, מפלה ולא צודק״. ארבעת השופטים האחרים של בית-המשפט העליון, בראשותו של נשיא בית-המשפט העליון, לורד נויברגר, הסכימו כולם.

בית-המשפט מצא שהסירוב להכיר בסיינטולוגיה היה אפליה, מאחר שדתות אחרות שלא האמינו בבורא אחד, אלוהים, התקבלו כדתות:

אלא אם כן איזושהי סיבה מיוחדת המחזיקה בדעה אחרת, דת לא צריכה להיות מוגבלת לדתות המכירות בישות עליונה. בראש ובראשונה, לעשות זאת תהיה צורה של אפליה שאינה מקובלת בחברה של היום. זה ישלול את הבודהיזם, כולל אמונות אחרות כגון ג׳ייניזם, טאואיזם, תיאוסופיה וחלק מהינדואיזם. הראיות בתביעה הנוכחית, מצביעות שבין השאר, ג׳ייניסטים, תיאוסופים ובודהיסטים רשמו מקומות פולחן באנגליה. לורד דנינג בתביעת סגדרל [1970] 2 QB, 697 707 הכיר בכך שמקדשים בודהיסטים ״תוארו כראוי בתור מקומות מפגש לטקסים דתיים״ אבל הוא התייחס אליהם בתור ״מקרים יוצאי דופן״ מבלי להציע כל הסבר נוסף. הצורך לחרוג עבור הבודהיזם (שגם יושם על ג׳ייניזם ותיאוסופיה), והיעדר הסבר משביע רצון עבור זה, מהווים אינדיקציות משמעותיות המצביעות על כך שיש משהו רעוע בחוק הכללי כביכול.

בנוסף, להגביל דת, לדת שכוללת אמונה ב-״אלוהות עליונה״ מוביל לטריטוריה תיאולוגית בעייתית. על סמך הראיות של גב׳ ווילקס, סיינטולוגים מאמינים באלוהות עליונה מאותו סוג, אבל מופשט ואינו אישי מטבעו. רעיונות לגבי טבעו של אלוהים הם חומר לדיון תיאולוגי.

בהגיעו לפסק-הדין, בית-המשפט בדק ועדכן את ההגדרה של דת שהיתה בשימוש לאור החוק לגבי רישום מקומות פולחן מ-1855. בית-המשפט החליט להגדיר דת בתור:

מערכת אמונה רוחנית או לא-חילונית, שאומצה על-ידי קבוצה של נאמנים, הטוענת להסביר את מקומו של המין האנושי ביקום ואת הקשר עם האינסוף, וללמד את נאמניהם איך לחיות את חייהם בהתאם להבנה הרוחנית הקשורה למערכת האמונה.

בהתבססו על הגדרה זו, לורד טולסון, בשם בית-המשפט העליון של בריטניה, פסק:

הגישה שאימצתי לגבי המשמעות של דת, והעדויות הקיימות מספיקות כדי להראות שסיינטולוגיה אכן כלולה בה.

לאחר מכן בית-המשפט פנה לבדוק אם סיינטולוגיה עוסקת ב-״טקסים דתיים״ כפי שנדרש על פי החוק של 1855. לורד טולסון ציין:

לפי דעתי המשמעות שניתנה לטקסי הדת [ההחלטה של 1970] בהחלט היתה צרה שלא לצורך, אבל אפילו אם היא לא היתה צרה ב-1970, היא צרה שלא לצורך כיום.

בית-המשפט פירש את ההגדרה המודרנית של טקסים דתיים בצורה מספיק רחבה כדי לכלול ״כל שירות דתי, בין אם הוא נכלל בהגדרה הצרה שאומצה או לא״ בתביעה של 1970. בנוסף לכך הוא חיזק את העמדה שלו בכך שהוא ציין:

הפרשנות הרחבה הזאת תואמת הגדרות סטנדרטיות מהמילון ...

הפרשנות הרחבה יותר עומדת בקנה אחד עם מטרת החוק המאפשרת לחברי הקהילה המשתייכים לדת, שיש להם מקום מפגש שבו הם עורכים את הטקסים הדתיים שלהם, לערוך שם טקסי נישואין. האישור לעשות זאת אינו צריך להסתמך על תיאולוגיה או ליתורגיה נחמדות לגבי איך בדיוק הם רואים ומבטאים את מערכת היחסים שלהם עם האינסוף (המתייחס לסיינטולוגים בתור ״אלוהים״ בעיקרי האמונה והתפילה האוניברסלית שלהם). עניינים אלה, שבדקו אותם בפרטי פרטים בעדויות של התביעה הזאת, מתאימים יותר לאנשים העוסקים בחקר דתות מאשר עבור הרשם הכללי או בתי-המשפט.

בהתבססו על ממצאים אלו, בית-המשפט העליון של בריטניה פסק שהקפלה של ארגון הסיינטולוגיה של לונדון ״היא מקום מפגש לטקסים דתיים הכלול בסעיף 2 של החוק לרישום מקומות לטקסים דתיים״. בהתאם לכך בית-המשפט העליון הורה שהקפלה של סיינטולוגיה תירשם כמקום לטקסים דתיים ועריכת טקסי נישואין. אי לכך, סיינטולוגיה זכתה להכרה דתית מלאה בבריטניה.

לאחר שלואיזה הודקין שמעה את ההחלטה שהוקראה מדוכן בית-המשפט העליון בדצמבר 2013, היא אמרה:

ארוסי ואני תמיד האמנו בהגינות של ההליך המשפטי הבריטי. היה מסע ארוך ותובעני, אבל ההחלטה של בית-המשפט העליון היום הפכה את הכול לכדאי. אנחנו באמת נרגשים שנוכל להתחתן עכשיו, ותודה למשפחה ולחברים שלנו על כל הסבלנות והתמיכה שלהם.

בעקבות ההחלטה ההיסטורית ששמה קץ לכל בסיס חוקי לאפליה דתית נגד סיינטולוגים בבריטניה, לואיזה הודקין נישאה באושר במעמד המשפחה שלה, חבריה וחברי הקהילה בקפלה של לונדון.

סיכום

בדצמבר ההיסטורי של 2013 החלטת בית-המשפט העליון בבריטניה, ביחד עם ההחלטה החשובה של בית-המשפט הגבוה של אוסטרליה ב-1983 המכירה בסיינטולוגיה כדת (ראה 1983 החלטת בית-המשפט העליון האוסטרלי: ארגון הסיינטולוגיה: הכרה היסטורית בדת הסיינטולוגיה), מייצגים את שני התיקים המשפטיים העיקריים בנושא ובהגדרה של דת על-ידי בתי-המשפט הגבוהים ביותר בבריטניה ואוסטרליה. כשלעצמן, הן מהוות תקדים ברור ומכריע במדינות חבר העמים ובעולם דובר האנגלית.