XXIV. כתות מסורתיות

למען הדיוק, תנועות שנחשבות לכתות הן אלה שמורכבות מ-"מאמינים מופרדים", כלומר, גופים שבגלל הבדלים בדוקטרינות, בעיסוק או בארגון, הם מפולגים מהכנסיות של הזרם המרכזי, על אף שהם חולקים במידה רבה את המסורת הנרחבת שלהן. מרכיב זה של שיתוף, והצמצום לאורך זמן של משמעות ההבדלים ביניהן, הם אלה שאפשרו לכמה קבוצות שבעבר נקראו "כַּתות" להתקדם למעמד שבו הן ייחשבו לקבוצות דתיות (denominations). בין הקבוצות הדתיות יש בדרך כלל דמיון רב בערכים של כבוד והערצה. הן מתחילות להיות מוכּרות ככאלו כאשר הסוגיות שלגביהן קיים מתח בחברה הרחבה – מתח שנובע מהנסיבות האופייניות לתנועות שנחשבות לכתות – נפתרות או מתפוגגות. לכן, הבפטיסטים, השליחים של ישו, כנסיית הנזארינים, ומכמה בחינות, אפילו המתודיסטים, כולם מגלמים גופים שעברו את תהליך המעבר מכת לקבוצה דתית (denomination). ההכרה ההדרגתית במעמדן של תנועות מסוימות כקבוצה דתית מצביעה גם על צמיחת הסובלנות בחברה הנרחבת יותר, כאשר לאט לאט, ההגבלות החוקיות (באירופה) על התנועות האלו וההוקעה החברתית שהם סבלו שככו בסופו של דבר.

עם זאת, לא כל הכתות מתפתחות לקבוצות דתיות, וזה תלוי במידה רבה בנסיבות היווצרותן ובסוג האוריינטציה שלהן כלפי העולם שמאפיינת את תורתן. כתות אשר, כמו עדי יהוה ובני אחוות ישו, מציבות את הבִּיאה השנייה המוקדמת במוקד אמונותיהן, יישארו קרוב לוודאי ביחסים של מתח הקשור לכתות בינם לבין החברה הרחבה יותר, במיוחד אם הן עוסקות בתוכנית אוונגליסטית נמרצת. דבר זה כולל כתות כגון 'האחווה הבלעדית' (כלומר, אחוות פלימות'), אשר (למרות שהן גם תומכות באמונה בשיבתו המוקדמת של ישו) דאגתן המרכזית היא התרחקות מהחברה הרחבה, שנחשבת לרשעית מטבעה, אל הקהילה הבלעדית שלהן עצמן. המתח הקיים בין כתות כמו אלה לבין בני-הסמכא, ולעתים בין הכתות לבין הציבור הרחב, נטה להתרכז לא בסוגיה מסוימת של החוק הפלילי, אלא בסירוב של בני הכתות להשתתף בתחומי האחריות האזרחיים שבדרך כלל נדרשים מהאזרחים. לכן, הן בדרך כלל הביעו התנגדות מצפונית לשירות צבאי, או, במקרה של כמה כתות, ביקשו פטור מחובת מושבעים, או מחברוּת באיגודים מקצועיים בארצות (בריטניה ושוודיה) שבהן חברוּת כזו היתה בגדר חובה, בפועל או כמעט בפועל, בתעשיות מסוימות. עם הזמן, במדינה אחרי מדינה, הוענקו בהדרגה זכויות מצפון מסוג זה, כמו שקרה עם זכותם של עדי יהוה בארצות-הברית להיות פטורים מהצדעה לדגל הלאומי או מהשתתפות בשירת ההימנון בכינוסים בבית-הספר או באירועים ציבוריים. כתות נוצריות, במקרים אלה ואחרים, נאבקו ולעתים קרובות ניצחו בתביעותיהן בבתי-משפט ארציים או, לעתים, בינלאומיים: בעשותן זאת הן הגדילו את התחום של חופש דתי. אבל, כפי שקרה עם אותן כתות שבסופו של דבר התקדמו והפכו לקבוצות דתיות, הן לעתים קרובות, במיוחד בראשית דרכן כתנועות חדשות, נחשפו לרדיפות, לאפליה ולהטרדה.

XXV. ההתנגדות לדתות חדשות
הורד את הספר הלבן