VI. הגדרות ניטרליות מבחינה אתית

למרות שהדת עצמה היא תמיד נורמטיבית, מאחר שכל דת שונה מאחרות, מומחים מודרניים ללימודי הדת (אנתרופולוגים, סוציולוגים וחוקרי דת השוואתית) מבקשים לדון בקונספט הנורמטיבי מבלי שהם עצמם ייעשו מחויבים לו. מלומדים מודרניים מבקשים לשמור על אובייקטיביות ועל ניטרליות אתית. אך הפיתוח של ניטרליות מחשבתית בלימודי הדת הושגה לאט מאוד. כמה מחקרים בני זמננו בדת השוואתית עדיין חושפים דעות קדומות. אפילו במדעי החברה, שבמפורש מחויבים לחקירה אובייקטיבית לחלוטין, דעות קדומות מסוימות נראות בבירור בעבודה שנעשתה בשנים שבין המלחמות. במיוחד, העובדה שלעתים קרובות הניחו ללא כל סיבה מוצדקת שמסלול השינוי של הדת היה מקביל לתהליך האבולוציה הביולוגית, ושהדת של האומות המתקדמות ביותר היתה בהכרח "גבוהה" מזו של עמים אחרים. הנחה זו התקבלה בקלות על-ידי מלומדים נוצרים. אחרים (באופן בולט סר ג'יימס פרייזר) האמינו שהדת היא צעד אבולוציוני בדרך מכישוף למדע.

היום המלומדים כבר לא מניחים יותר שהאמונה באלוהות אחת היא במובן מסוים צורה גבוהה יותר של דת מאשר האמונה בכמה אלוהויות או באף אחת. הם מכירים בכך שדת עשויה להניח את קיומו של אל אנתרופומורפי, צורה אחרת כלשהי של אלוהות, ישות עליונה, ריבוי של רוחות או של אבות קדמונים, עיקרון או חוק אוניברסליים, או איזשהו ביטוי אחר של אמונה אולטימטיבית, כגון "בסיס ההוויה". העובדה שסביר להניח שמושגים דתיים יהיו מופשטים יותר בתרבויות ובהקשרים מתוחכמים יותר מבחינה אינטלקטואלית, אינה נתפסת כצידוק להגדרת דתות כאלה בתור "גבוהות יותר".

עם העלייה במודעות של המלומדים לגיוון האמפירי של דת בחברות שונות, תפיסתם לגבי מה מהווה דת נאלצה להשתנות גם היא, והחלה לרמז באופן הולך וגובר על תופעות שהיה להן דמיון משפחתי יותר מאשר על זהות משותפת, ושבאו לידי ביטוי בדפוסי התנהגות במקום במהות עצמה. התחוור להם שלא ניתן להגדיר דת במונחים שהם ספציפיים למסורת מסוימת אחת. לפיכך, הפריטים הקונקרטיים שהיו שייכים לנצרות, ושבכל שלב מוקדם יותר נחשבו לחיוניים להגדרה של דת, נתפסו עכשיו בתור דוגמאות גרידא של קטגוריות כלליות יותר שהגדרה עשויה לכלול. התיאור המפורט של מרכיבים קונקרטיים מסוג זה הוחלף בניסוחים מופשטים יותר שכללו מגוון של סוגי אמונות, עיסוקים ומוסדות אשר, למרות היותם רחוקים מלהיות זהים במהותם, היו יכולים להיחשב למקבילים בתפקודם. ברגע שפותחה הבנה מושגית מעין זו, היה מובן שבכל חברה היו אמונות שהתעלו מעבר למציאות אמפירית ידועה, והיו עיסוקים שנועדו לגרום לבני אדם ליצור מגע או יחסי קרבה עם העל-טבעי. ברוב החברות היו גם אנשים שלקחו על עצמם את התפקידים המיוחדים הקשורים לשאיפה זו. ביחד, מרכיבים אלה הוכרו בתור המרכיבים של דת, ללא קשר למהות האמונות, לטבעם של העיסוקים עצמם או למעמד הפורמאלי של בעלי התפקידים שנתנו אלת שירותיהם.

VII. עקביות באמונה ובעיסוק בתוך הדת עצמה
הורד את הספר הלבן