איך להישאר בריא | מרכז המשאבים למניעה

VIII. שכיחות הנון-קונפורמיזם

לבד מן ההתפתחות של אסכולות נבדלות במסורת המיינסטרים, בחברות מתקדמות, התרחקות מכוונת ומודעת מהאורתודוקסיה היתה גם היא תופעה שכיחה. נוצרים, יהודים ומוסלמים נחלקים לקבוצות האורתודוקסיות (של כל האסכולות) ולקבוצות הנון-קונפורמיסטיות שנוהגות לפי דפוס מתפלג של העיסוק הדתי, תומכות באמונות שסוטות מהמקובל ויוצרות מוסדות נפרדים משלהן. הנון-קונפורמיזם בולט בעיקר בהקשרים שבהם שכיחה בלעדיות דתית: כלומר, שבהם האינדיבידואל נדרש, אם הוא דבק בדת אחת, לכפור בנאמנותו לכל האחרות – דפוס של מחויבות שנדרשת בחומרה במסורת הנוצרית. לאחר שכמה ממשלות אירופאיות הפסיקו לצוות על צורות ספציפיות של דת לנתיניהן, ולאחר שהן צמצמו במידת מה, לפחות באופן פורמאלי, אפילו את ההעדפות המפלות שלהן לדת אחת על פני אחר, המצב באותן מדינות התקרב יותר להידמות למצב השורר בארצות-הברית. כך בא לידי קיום מצב שמוגדר בתור "פלורליזם דתי". עם זאת, שוויון פורמאלי בין דתות בתוך חברה נתונה – שוויון, כפי שנאמר לעתים קרובות, בעיני החוק – לא צריך להסתיר את העובדה שלעתים קרובות האפליה ממשיכה להתקיים מבחינה אחת או אחרת. באנגליה, מגוון של חוקים שומרים על עליונות הכנסייה האנגליקנית, הכנסייה הממוסדת על פי חוק, שהמלך עומד בראשה כגוף חילוני. מספר בישופים אנגליקנים יושבים כדין בבית המחוקקים העליון, ומינויים אפיסקופליים נעשים על-ידי ראש הממשלה – בנוסף לאינדיקציות אחרות לטיפול מועדף. בארצות אירופאיות אחרות, סידורים מפלים שונים מעדיפים כנסייה מסורתית אחת או יותר על פני קבוצות פורשות אחרות או גופים דתיים חדשים. בדרך כלל ניתן למצוא באירופה חופש של עיסוק דתי, אבל גופים דתיים שונים עדיין חווים טיפול מובדל מצד המדינה, ונאצלים להיאבק בתקשורת המונים עוינת לעתים קרובות שפועלת לקדם חשד בציבור כלפי כל מה שאינו מוּכּר בדת. טיפול מובדל מסוג זה והעוינות הקשורה אליו נגרמים לפחות בחלקם מהמחויבות הנורמטיבית התמידית של רוב אלו שבאופן מסורתי עסקו, כ-"מומחים", בהגדרת הדת ובפירוט אופייה. בכל החברות ישנה מורשת של שפה מלומדת על דת אשר נושאת את החותם הנורמטיבי של מחויבות דתית. הגדרות ותיאורים מוקדמים של עיקרי הדת לעתים תכופות השתמשו במונחים מושאלים מהמסורות הדתיות של אלו שניסחו אותם. מדענים למדעי החברה מכירים ללא היסוס בכך שהשימוש במונחים שהם ייחודיים לדת אחת בהכרח יעוות את התיאור של דתות אחרות, ועשוי לעתים תכופות לכלול הנחות כוזבות לגבי אופיין ונטיותיהן. מושגים שהתפתחו בתוך מסורת תרבותית ודתית אחת יציגו באופן שגוי את מרכיבי הדת המקבילים מבחינה תפקודית אך נבדלים באופן פורמאלי בדת אחרת. מקרים של שימוש לא מתאים מסוג זה כוללים התייחסות ל-"כנסייה הבודהיסטית"; "הכמורה המוסלמית" או (בהתייחסות לשילוש הקדוש) "האלים הנוצרים". המונחים עצמם של "כנסייה" ו-"כמורה" נושאים קונוטציות ספציפיות רבות-עוצמה מבחינה תרבותית ומבנית, והתופעות שעליהן מיישמים אותם אינן דומות מבחינות רבות למקבילות התפקודית שלהן במערכות דתיות אחרות. התכונות האינטלקטואליות, האידיאולוגיות, המוסריות והארגוניות שמאפיינות אותן הן ספציפיות למסורת הנוצרית, ושימוש במונחים אלה חייב להוביל לבלבול, להצגת הדברים בצורה שגויה ולציפיות כוזבות מדתות אחרות, ומכאן לחשדות ואולי לעוינות.

IX. הגדרות מופשטות
הורד את הספר הלבן