איך להישאר בריא | מרכז המשאבים למניעה

פתח דבר

מאת ג׳יי גורדון מלטון, דירקטור
המכון לחקר
הדת באמריקה

פלורליזם דתי הוא עובדת החיים הדתיים עם סיומה של המאה העשרים. הפלורליזם, שהופיע במאה התשע-עשרה, שגשג במאה הזו כנושא עיקרי באג'נדה הגדולה יותר למען הזכויות והחירויות של בני אדם. חירות דתית נמצאת בין האינדיקטורים הטובים ביותר של המצב הכללי של חופש לאדם בכל חברה נתונה.

הצמיחה של מגוון הדתות התאפשרה על-ידי ההפרדה של מבנים דתיים משליטת המדינה ומאפליה. הופעת המגוון של דתות יצר את המדינה החילונית שיכולה לבסס שלטון חוק בעודה משמשת ככוח מתווך שמאפשר לקבוצות דתיות שונות להתקיים בשכנות זו לצד זו. בחברה פתוחה, הבדלים דתיים יכולים להוות הזדמנות לדו-שיח ידידותי, להערכה מוגברת כלפי חייו הרוחניים של הפרט ולמודעות למגוון הקיום האנושי, במקום להפוך לתירוץ לעוינות או לאג׳נדה שתוביל לאי-הבנה ולשנאה אי-רציונלית.

צמיחת הפלורליזם תפסה תאוצה בשלהי המאה העשרים עם שיפור התקשורת והתחבורה. במאה האחרונה, התנועה הנוצרית הכניסה את רוב סוגי הנצרות לתרבויות הדתיות המסורתיות של אפריקה, אסיה והמזרח התיכון. מאז מלחמת-העולם השנייה, הגירה המונית של אנשים אל המערב הביאה לאירופה ולצפון אפריקה כל דת מהמזרח שאפשר להעלות על הדעת. באותו הזמן הטלפון, הטלוויזיה והמחשב האישי העבירו לבתי האנשים ברחבי העולם את חוכמת ההתנסות של כל אחת מהתרבויות (לרבות המשאבים הרוחניים שלה). היום, חוץ מאותם מקומות ספורים שנותרו שבהם נאכפים חוקים שמונעים חירות דתית, כל המרכזים העירוניים המודרניים, מלונדון עד ניירובי, מטוקיו עד ריו דה ז'נרו, מהווים בית לקהילות מיעוטים משמעותיות של דתות העולם.

עליית הפלורליזם הדתי עצמה אילצה אותנו לבדוק מחדש הרבה ממה שהאמנו לגבי התפקיד החברתי של הדת, בעיקר תפקידה ההכרחי לכאורה כדבק שמחזיק יחד את הקהילות השונות של אומה. אומות יכולות להיות מוחזקות יחד בדיוק באותה הקלות על-ידי רצונן המשותף לחופש ולחיים הטובים שהוא מביא במקום על-ידי איזשהו צורך לאחידות של תרבות ואמונה. ראינו עכשיו אומות שבהחלט מסוגלות להתקיים בסביבה חילונית ורב-דתית, וראינו את אי-הסדר החברתי שיכול להתרחש כאשר ממשלות מנסות לכפות אחידות דתית על עמים שפיתחו ציפיות גבוהות לחופש אישי.

באותו הזמן, גישותינו על דתות חדשות, שברובן פותחו מנקודת מבט של מחויבות לקהילות הדתיות הוותיקות יותר, נאלצו לעבור שינוי משמעותי במיוחד כאשר מוסדות דתיים במערב ניצבו בפני התדרדרות חמורה של ביטחון הציבור ונאמנותו. לפני דור אחד, ראינו בדתות הוותיקות יותר כאילו הן המאגרים של אמיתות מוכחות לאורך זמן שנועדו להישאר מדור לדור, בעוד שדתות חדשות נראו בנות-חלוף. הדתות החדשות זכו ליחס של זלזול ככתות קטנות, שטחיות ואישיות שנבנו סביב דמויות כריזמטיות ונועדו לדעוך ולמות עם פטירתו של המייסד. אבל כאשר דתות חדשות, מאמונת הבהאים ועד ל-'כנסיית ישו המשיח של קדושי אחרית הימים', צצו ועלו ולא רק שרדו מעבר לימיו של מייסדם אלא המשיכו והפכו לקהילות דתיות בינלאומיות שמושכות מיליוני מאמינים, ראינו את הדחף ליצור צורות דתיות חדשניות כחלק מחיי החברה המתמשכים באופן טבעי של כל העמים. אנשים מייצרים בקביעות צורות חדשות של דבקות דתית, משיבים לחיים ונותנים חיים חדשים למבנים שנשכחו, מפתחים וריאציות אישיות על החיים הרוחניים ומייסדים ארגונים דתיים חדשים. רבות מהצורות האלה מתמסדות כגרסאות מקומיות בתוך קהילות דתיות גדולות יותר, כתנועות של חידוש, כביטויים פרטיים בלתי נראים במידה מסוימת של טקסים קומונאליים ושל התאגדויות וקבוצות דתיות מתחרות נוספות.

במאמר הבא, בריאן וילסון, הדיקן המוּכּר של חקר הדתות החדשות, מספק סקירה ברורה ותמציתית על ההתפתחות של חברה סובלנית ועל טבעו של המגוון הדתי שצמח יד ביד איתה. במערב, צמיחת הגיוון הדתי לוותה מבחינה תיאולוגית בהערכה מחדש (ובביטול) של כמה טענות לייחודיות שזכו בעבר לתמיכה בתוך הקהילה הנוצרית, תהליך שהוכתב במידה רבה על-ידי הרחבת המודעוּת של דתות העולם. בתוך הנצרות, דורות של מאבקים תיאולוגיים יצרו כמה אלפי קבוצות דתיות (denominations) ואוסף אינסופי לכאורה של וריאציות בתיאולוגיה, בצורות ארגוניות, בחיי הכנסייה, בסגידה ובמחויבויות אתיות. כשאנחנו משווים את הנצרות לקהילות דתיות אחרות, אנחנו נעשים מודעים עד מהרה לעובדה שההבדלים בין התיאולוגיות והסגנונות של הטקסים בתוך הנצרות הם רבים כמעט כמו ההבדלים בין המחשבה והסגידה הנוצריות לאלה של קהילות דתיות אחרות.

כמו כן, כפי שווילסון מציין, וכפי שדור של מבחנים של בית-המשפט מאמת, אתגר גדול לסובלנות הדתית הוא הרחבת הבנתנו של התופעה ושל קהילות שאנחנו יכולים בצדק לכלול תחת המונח "דת". רק מעטים היום יסלקו קבוצות הינדואיסטיות ובודהיסטיות אל חשכת החלל החיצון. כמה מהדתות החדשות יותר שצצו נאלצו להיאבק למען הזכות להתקיים כדתות. אמונות לא-תיאיסטיות חדשות יותר שמתרכזות באדם ממחישות במידה רבה שדת יכולה להתקיים ואכן מתקיימת אפילו ללא הכרה באלוהות או באמת שהתגלתה.

לבסוף, וילסון גם טוען במפורש שהעובדה שאיננו מודעים לגיוון שקרוב לוודאי כבר קיים בשכונתנו היא בעצמה מחסום גדול להתפשטות הסובלנות ולהרחבת חופש הדת. אנחנו נוטים להעריך את הדבר המוּכּר ולמצוא סיבות להשמיץ את אלה שעיסוקיהם נחשבים שונים בעינינו ושאת ההיגיון הפנימי שלהם איננו מבינים. אנחנו מוצאים שקל יותר להציג בצורה מגוחכת את חיי הדת של מישהו אחר מאשר להשקיע את האנרגיה כדי לאתר היבטים של דמיון והערכה חיובית.

לכן מאמר זה מוגש על-ידי 'המכון לחקר הדת באמריקה' כמפת התמצאות ראשונית של עולם הביטוי הדתי שסובב כל אחד מאיתנו. הוא מספק כמה אמצעים נטולי שיפוט נחוצים ביותר שאיתם נוכל להתחיל להבין את טבען של קבוצות דתיות וקהילות ספיריטואליות שונות, אפילו אלה שלא צוינו וגם לא נבחרו לדיון על-ידי הכותב, בין אם הן כנסיות מבוססות ותיקות או אמונות חדשות מודרניות.

ג׳ גורדון מלטון
המכון לחקר הדת באמריקה
מאי 1995

המכון לחקר הדת באמריקה נוסד ב-1969 כמתקן מחקר על קבוצות דתיות וארגונים דתיים בצפון אמריקה. בשנות ה-90 של המאה ה-20, כאשר התרחש קונצנזוס מסוים על שילוב הידע שלנו על דתות חדשות, הוא הרחיב את תחום העניין שלו לאירופה, לאפריקה ולאסיה. הוא מממן את 'האוסף הדתי האמריקני' בספריית דווידסון של אוניברסיטת קליפורניה-סנטה ברברה ומפרסם מגוון ספרי עיון ומונוגרפיות מלומדות על קבוצות ותופעות דתיות שונות.

I. זכויות אדם וחופש דתי
הורד את הספר הלבן