אקסיומה 1

החיים הם ביסודו של דבר סטאטיק.

הגדרה: לסטאטיק החיים אין מאסה, אין תנועה, אין אורך גל, אין מיקום במרחב או בזמן. הוא יכול לעשות פוסטולייטים ולקלוט בחושים.

אקסיומה 2

הסטאטיק מסוגל שיהיו לו שיקולים, פוסטולייטים ודעות.

אקסיומה 3

מרחב, אנרגיה, חפצים, צורה וזמן הם התוצאה של שיקולים שהסטאטיק עשה ו/או הסכים עליהם או לא, והם נקלטים בחושים אך ורק משום שהסטאטיק עושה שיקול שהוא יכול לקלוט אותם בחושים.

אקסיומה 4

מרחב הוא נקודת מבט על ממד.

אקסיומה 5

אנרגיה מורכבת מחלקיקים שנוצרו בפוסטולייט במרחב.

אקסיומה 6

עצמים מורכבים מחלקיקים מקובצים.

אקסיומה 7

זמן הוא, ביסודו של דבר, פוסטולייט שמרחב וחלקיקים יתמידו.

אקסיומה 8

מראית העין של זמן היא השינוי במיקום של חלקיקים במרחב.

אקסיומה 9

שינוי הוא הביטוי העיקרי של זמן.

אקסיומה 10

המטרה הנעלה ביותר ביקום היא יצירת תוצאה.

אקסיומה 11

השיקולים שמובילים למצבי קיום מורכבים מארבעה חלקים:

א. As-isness הוא המצב של יצירה מיידית, ללא התמדה, והוא מצב הקיום אשר קיים ברגע היצירה וברגע ההריסה, והוא שונה משיקולים אחרים משום שהוא לא מכיל הישרדות.

ב. Alter-isness הוא השיקול שמכניס שינוי, ולפיכך זמן והתמדה, לתוך As-isness על מנת להשיג התמדה.

ג. Isness הוא מראית עין של קיום שנגרם על‑ידי השינוי המתמיד של As‑isness. כשמסכימים עליו, הוא נקרא ממשות.

ד. Not-isness הוא המאמץ לטפל ב-Isness על-ידי הפחתת מצבו באמצעות השימוש בכוח. זוהי מראית עין והיא לא יכולה להתגבר באופן מוחלט על Isness.

אקסיומה 12

התנאי הראשוני של כל עולם הוא שלשני מרחבים, אנרגיות או עצמים אסור לתפוס את אותו המרחב. כאשר המצב הזה מופר (העתק מושלם), מראית העין של כל עולם או של כל חלק ממנו מתבטלת.

אקסיומה 13

מחזור‑הפעולה של העולם הפיזיקלי הוא: יצירה, הישרדות, הריסה.

אקסיומה 14

הישרדות מושגת על‑ידי Alter‑isness ו‑Not‑isness, שבאמצעותם משיגים את ההתמדה שידועה בתור זמן.

אקסיומה 15

יצירה מושגת על-ידי עשיית הפוסטולייט של As-isness.

אקסיומה 16

הריסה מוחלטת מושגת על‑ידי עשיית הפוסטולייט של ה‑As‑isness של כל קיום ושל חלקיו.

אקסיומה 17

אחרי שהסטאטיק עשה פוסטולייט ל‑As‑isness, הוא עוסק ב‑Alter‑isness, וכך משיג את מראית העין של Isness וכך משיג ממשות.

אקסיומה 18

כשהסטאטיק עוסק ב‑Not‑isness, הוא מביא להתמדה של קיומים לא רצויים, וכך מביא לאי‑ממשות, שכוללת שכחה, חוסר הכרה ומצבים לא רצויים אחרים.

אקסיומה 19

כשגורמים לסטאטיק לראות מצב כלשהו As‑is (כפי שהוא), זה מוריד את ערכו של המצב הזה.

אקסיומה 20

כשגורמים לסטאטיק ליצור העתק מושלם, זה גורם להיעלמות של כל קיום או של חלק ממנו.

העתק מושלם הוא יצירה נוספת של החפץ, של האנרגיה והמרחב שלו, במרחב שלו, בזמן שלו, תוך שימוש באנרגיה שלו. זה מפר את התנאי שאסור ששני חפצים יתפסו את אותו המרחב, וגורם להיעלמות של החפץ.

אקסיומה 21

הבנה מורכבת מאהדה (Affinity), ממשות (Reality) ותקשורת (Communication).

אקסיומה 22

העיסוק ב‑Not‑isness מפחית הבנה.

אקסיומה 23

הסטאטיק מסוגל להיות בעל Knowingness מוחלט. Knowingness מוחלט יהיה מורכב מ‑ARC מוחלט.

אקסיומה 24

ARC מוחלט יביא להיעלמות של כל מצבי הקיום המכניים.

אקסיומה 25

אהדה היא סולם של גישות שהולך ויורד מהדו‑קיום של סטאטיק, על‑ידי החציצוֹת של מרחק ואנרגיה, אל יצירת זהות, וירידה לקִרבה רבה אבל עם מסתורין.

כשאדם עוסק ב‑Beingness) Isness) וב‑Not‑isness (סירוב להיות, Be), התהליך שבו הוא הופך יותר ויותר לאינדיבידואל מתקדם מה‑Knowingness של זיהוי מלא, למטה דרך הכנסת יותר ויותר מרחק ופחות ופחות שכפול, דרך הסתכלות, הפגנת רגשות, התאמצות, חשיבה (Thinkingness), סימול, אכילה, סקס וכך הלאה עד ל‑Not‑Knowingness (מסתורין). עד שמגיעים לנקודת המסתורין, עדיין יכולה להתקיים תקשורת מסוימת, ואפילו במסתורין ממשיך להתקיים ניסיון לתקשר. במקרה של אינדיבידואל, יש כאן ירידה הדרגתית מהאמונה שהוא יכול לאמץ לעצמו אהדה מוחלטת עד לנקודה שבה הוא משוכנע לגמרי שהכול הוא מסתורין מוחלט. כל אדם נמצא במקום כלשהו בסולם הזה של לדעת עד מסתורין. טבלת ההערכה האנושית המקורית היתה החלק של הרגש בסולם הזה.

אקסיומה 26

ממשות היא מראית העין של הקיום שיש עליה הסכמה.

אקסיומה 27

מציאות יכולה להתקיים עבור אדם באופן אינדיבידואלי, אבל כשאחרים מסכימים עליה אפשר לומר שזאת ממשות.

המבנה של ממשות כלול ב‑Isness, שמורכב מ‑As‑isness ומ‑Isness .Alter-isness הוא מראית עין, הוא לא מציאות. המציאות היא As-isness ששונה כדי להשיג התמדה.

אי‑ממשות היא התוצאה ומראית העין של העיסוק ב‑Not‑isness.

אקסיומה 28

תקשורת היא השיקול והפעולה של שליחת דחף או חלקיק מנקודת-מקור דרך מרחק אל נקודת-קבלה, עם ההתכוונות ליצור בנקודת-הקבלה שכפול והבנה של מה שנבע מנקודת-המקור.

נוסחת התקשורת היא גורם, מרחק, תוצאה, עם התכוונות, תשומת לב ושכפול עם הבנה.

החלקים שמרכיבים תקשורת הם: שיקול, התכוונות, תשומת לב, גורם, נקודת-מקור, מרחק, תוצאה, נקודת-קבלה, שכפול, הבנה, מהירות הדחף או החלקיק, Nothingness או Somethingness. אי-תקשורת מורכבת ממחסומים. מחסומים מורכבים ממרחב, מחציצות (כמו קירות ומסכים של חלקיקים שנעים במהירות) ומזמן. תקשורת, לפי ההגדרה, לא חייבת להיות דו-כיוונית. כשהתקשורת מוחזרת, הנוסחה חוזרת על עצמה שוב, כשעכשיו נקודת-הקבלה הופכת לנקודת-מקור ונקודת-המקור הקודמת הופכת עכשיו לנקודת-קבלה.

אקסיומה 29

על מנת לגרום ל-As-isness להתמיד, אדם חייב לייחס ליצירה מקור אחר שאינו הוא עצמו. אחרת, ההסתכלות שלו על היצירה תגרום להיעלמות שלה.

מצב של כל מרחב, אנרגיה, צורה, חפץ, אינדיבידואל או העולם הפיזיקלי יכול להתקיים רק כשהתרחש שינוי ב‑As‑isness המקורי על מנת למנוע מצב שבו הסתכלות מקרית תעלים אותו. במילים אחרות, כל דבר שמתמיד חייב לכלול ״שקר״ כדי שהשיקול המקורי לא ישוכפל במלואו.

אקסיומה 30

הכלל באודיטינג הוא שכל דבר שהוא לא רצוי ולמרות זאת מתמיד חייב להיבדק ביסודיות, כשאז הוא ייעלם.

אם הוא ייבחן רק באופן חלקי, לפחות העוצמה שלו תפחת.

אקסיומה 31

טוב ורוע, יופי וכיעור, הם שיקולים דומים ואין להם כל בסיס אחר מאשר דעה.

אקסיומה 32

כל דבר שלא מתבוננים בו באופן ישיר נוטה להתמיד.

אקסיומה 33

כל As‑isness שמשתנה באמצעות Not‑isness (על‑ידי כוח) נוטה להתמיד.

אקסיומה 34

כל Isness, כשמשנים אותו על‑ידי כוח, נוטה להתמיד.

אקסיומה 35

האמת המוחלטת היא סטאטיק.

לסטאטיק אין מאסה, משמעות, מובּיליות, אין אורך גל, אין זמן, אין מיקום במרחב, אין מרחב.

השם הטכני שניתן לכך הוא ״אמת בסיסית״.

אקסיומה 36

שקר הוא פוסטולייט שני, אמירה שנייה או מצב שני שנועדו להסוות פוסטולייט ראשוני שמאפשרים לו להמשיך להתקיים.

דוגמאות:

גם אמת וגם שקר אינם תנועה או שינוי של חלקיק ממיקום אחד לאחר.

שקר הוא אמירה שחלקיק שזז לא זז, או אמירה שחלקיק שלא זז כן זז.

השקר הבסיסי הוא ששיקול שנעשה לא נעשה, או שהוא היה שונה.

אקסיומה 37

כאשר שיקול ראשוני עובר שינוי אבל עדיין קיים, מושגת התמדה עבור השיקול שמשנה אותו.

כל ההתמדה תלויה באמת הבסיסית, אבל ההתמדה היא של השיקול שביצע את השינוי, כי לאמת הבסיסית אין לא התמדה ולא אי‑התמדה.

אקסיומה 38

1: טיפשות היא ה-unknownness של שיקול.

2: הגדרה מכנית: טיפשות היא ה-unknownness של זמן, מקום, צורה ואירוע.

1: אמת היא השיקול המדויק.

2: אמת היא הזמן, המקום, הצורה והאירוע המדויקים.

לפיכך אנחנו רואים שאי‑גילוי האמת מוביל לטיפשות.

לפיכך אנחנו רואים שעל‑ידי ניסוי ממשי, גילוי האמת יביא ל‑As‑isness.

לפיכך אנחנו רואים שלאמת מוחלטת לא יהיו זמן, מקום, צורה או אירוע.

לפיכך, אנחנו מבחינים שאנחנו יכולים להשיג התמדה רק כשאנחנו מסווים אמת.

שקרנות היא שינוי של זמן, מקום, אירוע או צורה.

שקרנות הופכת ל-Alter-isness, הופכת לטיפשות.

(השְחוֹר של CASEs הוא הצטברות השקרים של ה‑CASE עצמו או השקרים של מישהו אחר.)

כל דבר שמתמיד חייב להימנע מ‑As‑isness. לפיכך, כדי שדבר כלשהו יתמיד הוא חייב להכיל שקר.

אקסיומה 39

החיים מציבים בעיות כדי לפתור אותן בעצמם.

אקסיומה 40

כדי שבעיה כלשהי תהיה בעיה, היא חייבת להכיל שקר. אילו היא היתה אמת, היא היתה עוברת אנ‑מוק.

ל-״בעיה שלא ניתנת לפתרון״ תהיה ההתמדה הגדולה ביותר. היא גם תכיל את המספר הרב ביותר של עובדות מסולפות.

על מנת ליצור בעיה, חייבים להכניס Alter‑isness.

אקסיומה 41

הדבר שלתוכו מכניסים Alter‑isness הופך לבעיה.

אקסיומה 42

mest (חומר, אנרגיה, מרחב, זמן) מתמיד משום שהוא בעיה.

הוא בעיה משום שהוא מכיל Alter‑isness.

אקסיומה 43

זמן הוא המקור הראשוני של אי‑אמת.

זמן מציין את האי‑אמת של שיקולים רצופים.

אקסיומה 44

לתטה (הסטאטיק) אין מיקום בחומר, באנרגיה, במרחב או בזמן. היא מסוגלת לעשות שיקולים.

אקסיומה 45

תטה יכולה לעשות שיקול שהיא ממוקמת, כשבאותו רגע היא נעשית ממוקמת, ובמידה הזאת היא הופכת לבעיה.

אקסיומה 46

תטה יכולה להפוך לבעיה באמצעות השיקולים שלה אבל אז היא הופכת ל‑mest.

בעיה היא במידה מסוימת mest.‏ mest הוא בעיה.

אקסיומה 47

תטה יכולה לפתור בעיות.

אקסיומה 48

החיים הם משחק שבו תטה בתור הסטאטיק פותרת את הבעיות של תטה בתור mest.

אקסיומה 49

על מנת לפתור בעיה כלשהי צריך רק להפוך להיות תטה הפותרת ולא תטה הבעיה.

אקסיומה 50

תטה בתור mest חייבת להכיל שיקולים שהם שקרים.

אקסיומה 51

פוסטולייטים ותקשורת חיה, מאחר שהם אינם mest, ומאחר שהם חשובים יותר מ‑mest, יכולים לבצע שינוי ב‑mest מבלי להביא להתמדה של mest. לכן אודיטינג יכול להתרחש.

אקסיומה 52

mest מתמיד ומתמצק במידה שבה לא מעניקים לו חיים.

אקסיומה 53

נתון יציב הוא חיוני לצורך ההתאמה של נתונים.

אקסיומה 54

יכולת לשאת בלבול ונתון יציב שמוסכם עליו ושלפיו אפשר להתאים את הנתונים בתוך הבלבול הם חיוניים בעת ובעונה אחת לשם תגובה שפויה בשמונה הדינמיקות. זה מגדיר שפיות.

אקסיומה 55

מחזור-הפעולה הוא שיקול. ליצור, לשרוד, להרוס, מחזור‑הפעולה שמקובל על ה‑GE, הוא רק שיקול שיכול להשתנות על‑ידי התטן על‑ידי עשיית שיקול חדש או ביצוע מחזורי פעולה שונים.

אקסיומה 56

תטה מכניסה סדר בתוהו ובוהו.

מסקנה: תוהו ובוהו מכניס אי‑סדר בתטה.

אקסיומה 57

סדר בא לידי ביטוי כשתקשורת, שליטה ו‑Havingness הם זמינים לתטה.

הגדרות

תקשורת: חילופי רעיונות דרך מרחב.

שליטה: עשיית פוסטולייט חיובי, שהוא התכוונות, וההגשמה שלו.

havingness: הדבר שמאפשר את ההתנסות במאסה ובלחץ.

אקסיומה 58

אינטליגנציה וכושר שיפוט נמדדים על‑ידי היכולת להעריך חשיבויות יחסיות.

מסקנה: היכולת להעריך חשיבויות ואי‑חשיבויות היא היכולת הגבוהה ביותר של לוגיקה.

מסקנה: זיהוי הוא ייחוס אחיד של חשיבות.

מסקנה: זיהוי הוא האי‑יכולת להעריך הבדלים בזמן, במיקום, בצורה, בהרכב או בחשיבות.

האמור לעיל הוא סיכום של מצבי קיום שניתן להשתמש בהם כדי ליצור, לגרום להתמדה או להרוס.

לאחר שהתטן הסכים על ההיבטים המכניים ושמר על ההסכמות, הוא יכול לעשות אינספור פוסטולייטים, שבאמצעות הסתירות ביניהם והמורכבות שלהם יוצרים התנהגות אנושית, גורמים להתמדה שלה והורסים אותה.