איך להישאר בריא | מרכז המשאבים למניעה

II. הכרה בדת

בשיח המערבי, המונח "דת" תמיד היה בעייתי. השורש הלטיני הקדום שלה, religio, מציין דרך מקורית של התנהגות – בקפדנות, בנאמנות, ועם תשומת לב קפדנית לפרטים. למרות זאת, דרך מקורית זו של התנהגות, היתה מוגדרת באמצעות ההיפוך שלה, superstitio, סוג של התנהגות המונעת על-ידי בערות, פחד, והונאה. כפי שהבלשן אמיל בנווניסט הבחין, "הרעיון של 'דת' דורש להיות מוגדר, אם אפשר לומר כך, על-ידי היפוכו, הרעיון של 'אמונה תפלה'." 3 באופן בלתי נמנע, ההבחנה בין דת לאמונה תפלה, בין המקורי למרמה, בין המוכר למוזר, מצטמצמת להתנגדות הבסיסית בין "אנחנו" ל-"הם". בתוך ההתנגדות הזו, דת אמיתית נטענת עבור "אנחנו", בעוד אמונות ועיסוקים המבוססים על בורות, פחד, והונאה של אמונות תפלות נזקפים ל-"הם".

באפריקה הדרומית, להתנגדות המושגית הזאת בין דת לאמונות תפלות היתה היסטוריה ארוכה בדוחות האירופיים על אמונות ועיסוקים של ילידי אפריקה. במהלך המאה ה-19, משקיפים אירופאים סירבו להכיר בכך שהצורות האלה של חיי דת אפריקאיים צריכים להיחשב כ-"דת". לדוגמה, בתחילת המאה ה-19, ג"ט ון דר קמפ, המיסיונר הראשון של האגודה המיסיונרית של לונדון בדרום-אפריקה, הציג את ההכחשה הזו של הדת האפריקאית. כשהוא מתייחס לאנשים בכף המזרחי, ואן דר קמפ הצהיר: "אם באמצעות דת אנחנו מבינים יראת כבוד לאלוהים, או את הפעולה החיצונית שבאמצעותה יראת הכבוד הזו באה לידי ביטוי: מעולם לא הצלחתי להבחין בכך שהיתה להם דת כלשהי, וגם שום מושג על קיומו של אלוהים".4 ברור שוואן דר קמפ הכחיש את העובדה שלאנשים בכף המזרחי היתה "דת" אמיתית. במקום זאת, ואן דר קמפ התעקש, שהאפריקאים סבלו מהבערות, הפחד, וההונאה של "אמונה תפלה".

הסירוב הזה להכיר באמונות ובעיסוקים האפריקאיים המשיך למאה העשרים. בשנות ה-20, לדוגמה, האנתרופולוגי האפריקנרי ו"מ אייסלן, ששימש במנהלה לעניינים מיוחדים של הבנטו של ה"פ וורווארד במהלך היישום של "האפארטהייד הגדול" בשנות ה-50, טען שלאפריקאים אין דת של ילידים. המונח, godsdiens (דת), טען אייסלן, צריך להיות מיועד רק עבור מה שהוא כינה "תרבות נעלה". לאפריקאים, שלפי אייסלן חסרה להם תרבות כזו, עשויה להיות geloofsvorme (צורות או דפוסים של אמונה) אבל אין להם שום godsdiens.‏5 לכן, בנוסחה הזאת, אפריקאים בדרום-אפריקה המשיכו לסבול מהכחשה מוחלטת של המורשת הדתית שלהם.

המונח "דתות" היה בעייתי בדיוק באותו אופן. בשפה האנגלית, השימוש המתועד הראשון של המונח ״דתות", ברבים, נמצא ב-1593 בעבודה של התיאולוג הפרוטסטנטי ריצ'רד הוקר. שלא כמו השימוש בן זמננו, הוּקֶר השתמש במונח "דתות" כדי להבדיל בין שתי דתות: הפרוטסטנטית והקתולית.6 ללא ספק, הוּקֶר ראה שתי דתות – פרוטסטנטית וקתולית – היכן שהוגי הדעות שבאו אחריו ראו רק אחת, נצרות. במהלך המאה השמונה-עשרה, אירופאים שחשבו על דת חילקו את העולם לארבע דתות, נצרות, יהדות, אסלאם ועבודת אלילים, כאשר האחרונה לפעמים חולקה שוב לעבודת אלילים עתיקה, מודרנית ו-"שטנית".7 עד 1870, כאשר פ' מקס מולר העביר הרצאות מבוא על דת השוואתית, מספר הדתות העיקריות התרחב לשמונה – נצרות, יהדות, אסלאם, הינדואיזם, בודהיזם, זרתוסטרא, קונפוציאניזם וטאואיזם – אבל עם אזכור משמעותי של מה שמקס מולר כינה "דתות בלי ספרים" של ילידים.8 המונח "דתות", שבמקור השתמשו בו להגדיר זרמים בנצרות, היה יותר ויותר בשימוש במאמצים להכניס היגיון לעולם של גיוון דתי.9

במאה העשרים, המונחים "דת" ו-"דתות" המשיכו להיות מסובכים בקונפליקט דתי. בתגובה לעלייתן של "תנועות דתיות חדשות" בשנות ה-60 וה-70, לדוגמה, תעמולה נגד כתות שללה את המעמד הדתי של תנועות אלה על-ידי הצמדת תוויות עליהם כמיזמים עסקיים, כארגונים פוליטיים חתרניים, או כ-"כתות" שעושות שטיפת מוח. נראה שהטיעונים נגד כתות לאורך הקווים אלה אפילו השפיעו על הניתוח האקדמי של דתות חדשות.10

למרות שזה היה נפוץ במידה מסוימת בתעמולה נגד כתות, נראה שוועדת החקירה של דרום-אפריקה שניסתה להכחיש את המעמד הדתי של סיינטולוגיה בדוח שלה מ-1972 עסקה יותר בחיזוק הנחות נוצריות מסוימות לגבי מה צריך להיחשב בתור דת לגיטימית בדרום-אפריקה. לפי הוועדה, סיינטולוגיה לא היתה דת בגלל שאין בה סגידה ראויה לאלוהים אישי. "למרות שסיינטולוגיה מתיימרת להכיר בישות עליונה", הוועדה טענה, "היא אף פעם לא מציינת אותה בתור כוח שולט או אלוהים אישי הזכאי לצייתנות ולסגידה".11 תוך היזכרות בהכחשה הנוצרית המיסיונרית מהמאה התשע-עשרה של הדת האפריקאית, הכחשה זו של המעמד הדתי של סיינטולוגיה היתה מבוססת על הנחות נוצריות ספציפיות לגבי הצורה הנאותה של סגידה שלכאורה הכרחית לאמונות ולעיסוקים כדי שייחשבו לדת אמיתית.

בסתירה מפורטת שפורסמה ב-1975, הפרופסור הדרום-אפריקאי למדעי הדת, ג"ק אוסטוייזן, תיאר באירוניה שסיינטולוגים היו יכולים להשיג הכרה כדת על-ידי הוועדה בקלות רבה יותר "אם הם היו משתחווים לפני פרה קדושה או אל הקוף או אל הפיל או נחש או צפרדע".12

מכיוון שאפשר להתייחס לדרך חיים דתית בתור דרך להיות בן אדם, הכחשה זו של דתיוּת של אחרים היתה גם הכחשה של האנושיות המלאה של בני אדם אחרים. לפיכך, שאלת ההגדרה של דת, היא לא רק סוגיה אקדמית. זה בסיסי כמו השאלה: מה נחשב בתור בן אדם?

III. אמונות דתיות
הורד את הספר הלבן