שינוי חברתי
ותנועות דתיות חדשות

במהלך הזמן, תנועות דתיות שהיו פעם חדשות נוטות להשיג רמה גבוהה יותר של קבלה בחברה. הכתות והתנועות שהיו חדשות לפני מאה שנים – Seventh-day Adventists ("מקדמי היום השביעי"), המורמונים, עדי יהווה ואחרים, הפכו למוכרות ולכאלה שיש כלפיהן סובלנות פחות או יותר. בעוד שלעתים קרובות הן היו קורבנות של השפלה חברתית, יותר ויותר התירו להן לפעול לפי דרכן. אבל אפליה והתנגדות ממשיכות להתרחש, והן מתמקדות, כפי שהיה בעבר, בארגונים דתיים חדשים שמופיעים. בחמשת העשורים האחרונים, מספר הדתות החדשות בחברה המערבית גדל באופן דרמתי. כמה דתות כאלה נובעות מגרסאות של האמונות המזרחיות העיקריות; אחרות הופיעו מתוך ההערכה המחודשת של מרכיבים במסורות הדתיות השונות. אחרות ממשיכות את הדת העממית של ילידים, או טוענות שהן תערובת מודרנית של עבודת אלילים עתיקה. ואחרות נראות כתגובות רוחניות להתפתחויות בתחומי מדעי הטבע, התקשורת והטכנולוגיה, והצורות השונות של תרפיה מנטלית. רבות מדתות אלה מבקשות להעיר את הפוטנציאל באדם, לשחרר את אותו פוטנציאל ולטפח את הממד הרוחני עבור ההתנסות החילונית של האדם בחברה המודרנית. מלומדים בתחום זה מדגישים פה אחד את המגוון של התנועות החדשות האלה, ואת כך שמה שמשותף לרובן הוא רק העובדה שהן הופיעו לא מזמן. ועם זאת, מה שבולט לעין הוא נטייה, שקל לראותה במדיה ובהתבטאויות של דמויות ציבוריות בנושא זה, לקבץ יחד את כל התנועות הדתיות החדשות כאילו הן מתאימות לסטריאוטיפ מסוים אחד. נטייה זו היא בעצמה מנוגדת ליחס הוגן כלפי הדתות החדשות, וזה צריך להיות ברור לעין. כאשר, בצדק או שלא בצדק, מאשימים בפומבי תנועה אחת במעשים או דעות המנוגדות לטובת הציבור, האשמה זו נוטה בקלות להיות מועברת לכל התנועות מסוג זה, בהקשר של העמדות והפעילויות של כל שאר התנועות, כשלגביהן אין לציבור הרחב מידע. מכיוון שלא יודעים הרבה על התנועות האלה, קל לצבור אי-הבנות, שמועות, מיתוסים והשמצות סביב שמן הטוב. בשל הדרך שבה המדיה עצמה פועלת, לאחר שקיימת האשמה, יש נטייה לחזור עליה, משום שעיתונאים, שלעתים קרובות מסתמכים על דיווחים במדיה, בין אם הם בדוקים או לא, חוזרים על סיפורים מוכרים וכך יוצרים את מה שסוציולוגים מכנים "סיכום של אירועים שליליים".