א. הקדמה

מהי ההגדרה של דת? גם דתות מוכרות (לא כל המבנים הפוליטיים מכירים בדתות), מסורתיות ומבוססות, לעתים קרובות בוחנות את מקורן במאמץ להוכיח שהן למעשה הדת האמיתית היחידה. מי שאומר "האדון שלי הוא ההתגלמות הגדולה ביותר של אלוהים, או שהוא האדון הנאור היחיד", הוא ללא ספק בור. קנה המידה שאיתו ניתן לשפוט מנהיגים רוחניים נאורים במלואם נמצא רק בידיהם של חסידים נאורים במלואם. חסיד נאור נאמן לחלוטין לאדונו, למורו או לגורו שלו שהראה לו את הדרך לנאורות, אבל הוא תמיד מכבד התגלמויות אחרות ואדונים אחרים.1

'האנציקלופדיה של הדת' מציינת ש-"כל-כך הרבה הגדרות שונות [של המושג 'דת'] נוצרו במערב במהלך השנים עד שאפילו רשימה חלקית שלהן לא תהיה מעשית", (מירצ'ה אליאדה, מקמילן, לונדון/ניו-יורק: 1986, עמ' 283). לכן אני צריך להסתפק בכמה מאפיינים של התנסויות דתיות ובידיעה שלדתות יש בסיס תרבותי וחברתי עמוק.

מבחינת ההקשר הכללי ביותר, דת היא החיפוש של האדם אחר קשר עם ה-"רוחני" – למעשה איחוד – שלעתים קרובות הוא כולל או מוביל לפולחן דתי.

מבחינת הנוצרים פירושו של דבר לחזור אל לשלב לפני "נפילת האדם", דבר שהם מאמינים שהוא אפשרי באמצעות בנו של האלוהים, ישו. במילים אחרות, הדת (ישו) מאחדת, והיא מהווה סמל לאיחוד עם אלוהים ועם האדם. אולם, הבעיה העיקרית של דת היא שהתיאולוגים רואים כל דת בצורה שונה. אפשר לומר שדת מאחדת ואילו התיאולוגים מפלגים. אבל תיאולוגיה נדרשת כדי להבין את הדת ואת הדתות.

בספרו 'Das Heilige' (תורגם לעברית כ-'הקדושה'), רודולף אוטו (1937-1869) מגדיר את המהות של מודעות דתית כיראת כבוד, תערובת ייחודית של פחד מפני האלוהי ומשיכה כלפיו. הוא מצטט התנסויות רבות, מהודו, ממרוקו וממדינתו שלו, ומסיים במסקנה שהאדם, כל בני האדם, מפעם לפעם מכירים ב-"דבר האחר והשלם".

מירצ'ה אליאדה (1986-1907) הוסיף שהידע בנוגע לאל אינו מוגבל להתנסויות. זה מודגם בסמלים ובטקסים בכל רחבי העולם. סמלים, טקסים והתנסויות מובילים לחיפוש אחר הסיבה מדוע האדם מתנהג כפי שהוא מתנהג. סמלים וטקסים מושרשים במיתולוגיה.

לכן, עם ההגדרות האלה, אני משתמש בשתי אמירות משותפות בנוגע למאפיינים העיקריים של דת. אמירה אחת מוזכרת על-ידי ד"ר ריינר פלאשה (מרבורג) בעמוד 27 בספר Acta Comparanda II (אנטוורפן 1987): "במונח 'דת חדשה' אנחנו מתכוונים לתנועה דתית הממוקדת בדוקטרינה חדשה, בכת חדשה, ובקהילה חדשה שיוסדו באמצעות שני הגורמים האלה".

את האמירה השנייה או ההגדרה השנייה אני לוקח מד"ר וו.לוטג'הרם (W. Lutjeharm) (בריסל) מהדת המוראבית, מתוך מחקר על צינצנדורף והאלוהות, המוכיח שכל הדתות הן תוצר של אבולוציה ('מחקרים תיאולוגיים בבריסל', מספר 1, 1976, עמ' 6): ברגע שבו קבוצת אנשים מתכנסת ביחד עקב התנסות משותפת וביראת כבוד, יש דת. כשהם – הקבוצה הזאת – מבצעים את זה מתוך הרגל, אנחנו יכולים לדבר על דת ממשית, מוסד דתי. כאשר מישהו מתחיל להוביל, הופך לאחראי, ואומר לאנשים שהם צריכים לפעול באותה הדרך, אז זה הופך לפלג דתי או לכת. ואם מישהו אוהב לעשות את זה בדרך אחרת, הוא יכול להתחיל כת חדשה. בדרך זו, כל האנשים מקיימים פולחן דתי לישות "שמחדירה בנו יראה" (במקור בגרמנית: "das uns so einen Schauer macht").

לפיכך, בדת אנחנו יכולים לצפות למצוא קשר או איחוד עם הרוחני והנעלה; דוקטרינה ומנהגים, כמו גם סמלים, טקסים והתנסויות הקשורים לאותה מציאות נעלה; וקהילה המתכנסת סביב אמונות ומנהגים כאלה.

ב. התבוננות בסיינטולוגיה
הורד את הספר הלבן