כמה סופרים ניגשו להגדיר דת כשהם מבדילים בינה לבין שיטות אחרות של משמעות (שנתפסות כגופים של מחשבה או מסורת תיאורטית שנותנים משמעות למציאות ולהתנסות בחיים). כך, לדוגמה, סטאר וגלוק (1965) מבדילים בין "פרספקטיבות הומניסטיות" (humanist perspectives) אשר מהוות ניסיונות להפוך את חייו של אדם למשמעותיים, לבין דתות אשר טוענות להפך – שהן גילו או קבעו נתיבים לגילוי המשמעות האמיתית של החיים. ההבדל בין כמה שיטות לאחרות היא שבמקרה של פרספקטיבות הומניסטיות האדם מבקש במכוון להעניק לחיים משמעות שהיא מוסכמת ומקובלת ומגיעה מרצון חופשי: במקרה השני קיימת הנחה מוקדמת שלחיים יש משמעות קדמונית למשמעות שאותה האינדיבידואל או הקבוצה החברתית רוצים להעניק לחיים ושזה אפשרי להסכים על המשמעות המוצהרת. על נושא זה אומר רג'ינלד ביבי:
"הנחת היסוד מאחורי פרספקטיבות דתיות היא האפשרות שלקיומנו יש משמעות הקודמת למה שאנחנו כבני אדם מחליטים לתת לה. בניגוד לכך, הפרספקטיבה ההומניסטית מניחה בצד את החיפוש אחר משמעות הקיום לטובת עיסוק חדש שהוא מתן משמעות לקיום". (ביבי 1983, 103)
מנקודת מבט זו, על מנת לברר אם סיינטולוגיה מהווה דת על החוקר לבדוק אם היא מניחה שלחיי האדם יש משמעות שהיא קדמונית ונחשבת כאמת ובלתי משתנה. ביחס לנקודה זו, יש לציין שעל פי סיינטולוגיה, האדם מוגדר כישות רוחנית. נטען שאין זה נכון שלאדם יש רוח, אלא שהאדם עצמו הוא הרוח. הרוח נקראת "תטן", שם שנלקח מהאות היוונית תטה. הנחת היסוד היא שהאינדיבידואל קיים כעצמו כישות רוחנית. יכולתו האמנותית, אומץ הלב ואופיו האישי של האדם הם כולם התגלמויות של טבעו הרוחני. התטן מהווה את האדם עצמו.
לפי סיינטולוגיה, האדם מורכב מגוף, חומר פיזיקלי או שילוב של חומרים מאורגנים; מיינד המכיל תמונות, הקלטות של מחשבות, מסקנות, החלטות, הבחנות וקליטות חושיות; והתטן.
לפי סיינטולוגיה, האדם מורכב מגוף, חומר פיזיקלי או שילוב של חומרים מאורגנים; מיינד המכיל תמונות, הקלטות של מחשבות, מסקנות, החלטות, הבחנות וקליטות חושים; והתטן. התטן נתפש כיוצר של דברים. לתטן יש יכולת תנועה וחיים אפילו ללא המיינד והגוף, והוא משתמש במיינד כמערכת שליטה בינו לבין העולם הפיזיקלי. סיינטולוגים טוענים שהאדם הוא תטן ושהתטן הוא המקור של כל הבריאה, שהוא נצחי והחיים עצמם, בעל יכולת יצירתית אינסופית בפוטנציאל שלה, ואם הוא אינו חלק מהעולם הפיזיקלי, יש לו את היכולת הפוטנציאלית לשלוט בעולם הזה שמורכב מחומר, אנרגיה, מרחב וזמן.
מצד שני, סיינטולוגיה טוענת באופן מפורש שהכשרה בדוקטרינה שלה מספקת הבנה של האדם, הפוטנציאלים שלו והקשיים שאיתם הוא מתמודד שמגיעים רחוק יותר מאלה שנלמדים במדעי הרוח או במדעי החברה. בעזרת הידע על העקרונות של סיינטולוגיה האדם יוכל להבין, לדוגמה, מדוע אנשים מסוימים מצליחים ואחרים נכשלים, מדוע אדם אחד מאושר והשני לא, ומדוע מערכות יחסים מסוימות יציבות יותר, בעוד אחרות מתפרקות. הכשרה בסיינטולוגיה תאפשר לאדם שעובר אותה לדעת את מסתורי החיים ולהשיג הבנה מוחלטת של הטבע הנצחי שלו. באמצעות כתביו של ל. רון האברד המופצים על-ידי הדת, יכול האינדיבידואל לפתח את כל היכולות שלו לאורך "שמונה הדינמיקות" העומדות במרכז המבנה הקוסמי של סיינטולוגיה. דינמיקות אלו, או התחומים בהם הפעילות האנושית באה לידי ביטוי, הם:
1. האינדיבידואל. 2. משפחה ומין. 3. קבוצות. 4. המין האנושי. 5. כל צורות החיים. 6. העולם הפיזיקלי. 7. רוחניות. 8. האינסוף או הישות העליונה. (סיינטולוגיה 8-0: ספר היסודות, עמודים 93-83)
מטרת ההדרכה בסיינטולוגיה היא העלאת רמת המודעות של האינדיבידואל כדי שיוכל לשלוט ולהשפיע על כל דינמיקות החיים.
לסיכום, בדומה לרוב הדתות, סיינטולוגיה טוענת שהיא גילתה את סוד המסתורין בחיים. היא לא מציעה משמעות שרירותית של חיי האדם, אלא טוענת שגילתה את המשמעות האמיתית. בכך היא שונה מהפרספקטיבות ההומניסטיות: היא לא מציגה או מציעה נורמות וערכים מוסריים כדי להפוך את חיי האדם לבעלי משמעות. נהפוך הוא, היא טוענת שהיא יודעת באמת מהו האדם ומהי המשמעות של חייו. באותו הזמן, ולמרות השימוש באוצר מילים שדומה לזה שבמדעים, אפשר באופן ברור להבדיל את סיינטולוגיה מהם בגלל שהיא אינה מנסה לתאר כיצד דברים מתרחשים, היא לא מנסחת שאלות, ולא מציגה היפותזה שסותרת אותה שתוביל מאוחר יותר לשינוי ולהתפתחות. להיפך, סיינטולוגיה טוענת שהיא גילתה את הגורמים האמיתיים והיא מזמינה את האנשים לחלוק את הידע זה.
