איך להישאר בריא | מרכז המשאבים למניעה

V.
סיינטולוגיה וההגדרות של דת
לפי גישת Emic

נקודת המבט באנתרופולוגיה של "Emic" היא נקודת מבט השמה דגש על סיווג הרעיונות של אותם אנשים הלוקחים חלק בתרבות נתונה. היא מנוגדת לנקודת המבט ה-"Etic" שהיא זו שנובעת מסיווגים מושגיים של אחת מהתיאוריות במדעי החברה. עד לנקודה זו השתמשנו בהגדרות הדת שנלקחו מנקודות מבט תיאורטיות, כלומר מנקודות מבט של חוקרי מדעי החברה המשתתפים בדיון הנוכחי בנוגע למה מהווה דת ולמאפיינים שלה. בקטע זה נתייחס לנקודת המבט לפי גישת Emic של אלו הלוקחים חלק בחברה.

השאלה אם סיינטולוגיה היא דת מנקודת המבט לפי גישת Emic בעצם מנסה לברר אם סיינטולוגיה נחשבת ככזו בהקשר התרבותי הספציפי בה היא מנהלת את פעילותיה. מכיוון שסיינטולוגיה היא מוסד בינלאומי, הקשרים אלו מצויים בארצות רבות. בגלל שאלו הן חברות מורכבות זה כולל מספר רב של תת-קבוצות: הסיינטולוגים עצמם, מוסדות ממשלתיים ותלמידים של נושאים דתיים כלולים בין אלה שיצאו בהצהרות פומביות בנושא זה.

ראשית ניתן להבחין שהסיינטולוגים עצמם מציגים את סיינטולוגיה כדת בכתביהם ובמסמכיהם הציבוריים. (ראה לדוגמה, הספר 'מהי סיינטולוגיה?' 1993:1, 7, 141, 147; אוסף הספרים של ל.ר.ה של 'מהי סיינטולוגיה?' 1994:iii).

בנוגע למוסדות ממשלתיים, סיינטולוגיה רשומה כדת, לצורכי חוק ופטור ממס, באותן מדינות בהן היא פועלת. המוסדות הממשלתיים אשר הכריזו במפורש על סיינטולוגיה כדת כוללים:

משרדי ממשלה:

משרד החינוך והתרבות של בוואריה, 1973; משרד הפנים של ארה"ב, 1974; סוכנות הביטוח הלאומי של אנגר, צרפת, 1985; המשרד הלאומי להגירה ואזרחות, ארה"ב, 1986; מחוז שנברג, ברלין, גרמניה, 1989.

ארגוני מס:

המחלקה למנהל ופיננסים של ציריך, שווייץ, 1974; מחלקת המס של פלורידה, ארה"ב, 1974; משרד המס האוסטרלי,·1978; מועצת המס על בעלי זיכיון של קליפורניה, 1981; מחלקת המס והמכס של קנדה, 1982; שירות המס של פאו, צרפת, 1987; מפקח מס החברות באמסטרדם, הולנד, 1988; מועצת המס ביוטה, ארה"ב, 1988; מועצת המס של ניו-יורק, ארה"ב, 1988; משרד הכספים הפדראלי, גרמניה, 1990; מועצת המס של מונצה, איטליה, 1990; מועצת המס של לקַו, איטליה, 1991; שירות מס ההכנסה של ארה"ב, 1993; מחלקת פיתוח התעסוקה של קליפורניה, ארה"ב, 1994.

מוסדות משפטיים:

בית-המשפט לערעורים בוושינגטון די-סי, ארה"ב, 1969; בית-המשפט של מחוז קולומביה, ארה"ב, 1971; בית-המשפט של סנט לואיס, מיזורי, ארה"ב, 1972; בית-המשפט האוסטרלי בפרת', אוסטרליה, 1970; בית-המשפט של מחוז שטוטגרט, 1976; בית-המשפט של מינכן, גרמניה, 1979; בית-המשפט לערעורים של פריז, 1980; בית-המשפט לערעורים של מדינת אורגון, 1982; בית-המשפט המחוזי של ארה"ב בוושינגטון, 1983; בית-המשפט העליון במסצ'וסטס, 1983; משרד התובע הכללי של אוסטרליה, 1973; בית-המשפט הגבוה של אוסטרליה, 1983; בית-המשפט המחוזי של מרכז קליפורניה, ארה"ב, 1984; בית-המשפט לערעורים של ונקובר, 1984; בית-המשפט של מחוז שטוטגרט, גרמניה, 1985; בית-המשפט לערעורים של מינכן, גרמניה, 1985; בית-המשפט של פאדואה, איטליה, 1985; בית-המשפט של בולוניה, איטליה, 1986; בית-המשפט המחוזי של המבורג, גרמניה, 1988; בית-המשפט של ברלין, גרמניה, 1988; בית-המשפט של פרנקפורט, גרמניה, 1989; בית-המשפט של מינכן, גרמניה, 1989; בית-המשפט של האנובר, גרמניה, 1990; בית-המשפט של מילאנו, איטליה, 1991; בית-המשפט המנהלי של המבורג, גרמניה, 1992; בית-המשפט העליון של גרמניה, 1992; בית-המשפט של ניו-יורק, 1994; בית-המשפט לענייני מס של איטליה, 1994; בית-המשפט המחוזי של ציריך, שוויץ, 1994; בית-המשפט העליון של איטליה, 1995.

לבסוף, מחקרים שנערכו על-ידי חוקרים במדעי החברה בדרך כלל מתייחסים לסיינטולוגיה כדת, ומתייחסים אליה בתור חלק מקבוצה הולכת וגדלה של תנועות דתיות חדשות.

אחד מהמחקרים הראשונים על סיינטולוגיה, מאמר מאת הארייט ווייטהד בספר 'תנועות דתיות באמריקה המודרנית' (Religious Movements in Contemporary America) מציב את סיינטולוגיה ב-"אוסף ההולך וגדל של תנועות דתיות שהן לגמרי מחוץ למסורת היהודית-נוצרית". (1974:547)

באופן דומה, המאמר מאת רוי וואליס, "הדרך לחופש מוחלט: ניתוח סוציולוגי של סיינטולוגיה" ("The Road to Total Freedom: a Sociological Analysis of Scientology") שמנתח את ההתפתחות ההיסטורית ואת השינויים בדוקטרינה ובהתארגנות שחלו במהלך המעבר בין דיאנטיקה לסיינטולוגיה, מציב בבירור את נושא המחקר במסגרת הקבוצות הדתיות החדשות. וואליס מחשיב את סיינטולוגיה כדת המותאמת במיוחד לשוק הדתי של החברה המערבית המודרנית – כפי שווילסון יצהיר שנים לאחר מכן. הדגש על ההטבות שהחברים יקבלו מהעיסוק הדתי שלהם בעולם הזה, השימוש ברטוריקה ייחודית וארגון בעל מבנה ביורוקרטי ורציונלי משקפים ערכים מערביים מודרניים, מאחר ו-"הרציונליזציה של החיים בעולם הביאה את המוסדות דרכם מושגת גאולה לרציונליזם". (1976:246)

פראנק פלין, במאמרו "סיינטולוגיה כבודהיזם טכנולוגי" ("Scientology as Technological Buddhism") שנמצא בכרך 'אלטרנטיבות לכנסיות האמריקאיות של הזרם המרכזי' (Alternatives to American Mainline Churches), טוען שסיינטולוגיה היא "התנועה המעניינת ביותר מבין התנועות הדתיות החדשות" (1983:89) ומפני שיש בה "דמיון רב ביותר לבודהיזם" (93).

בפרק מספרו משנת 1990 'הממדים החברתיים של הכיתתיות' (The Social Dimensions of Sectarianism), טוען בריאן ווילסון שסיינטולוגיה יכולה היתה להיות "דת חילונית" ואחר כך מראה שהיא תואמת לרשימה של 20 נקודות המאפיינות דתות בדרך כלל. התאמה זו מציעה ש-"יש בהחלט להתייחס לסיינטולוגיה כדת, וזאת ביחס לתורות המטאפיזיות שלה (ולא מפני שהיא מציגה את הארגון שלה כדת), אבל היא דת המשקפת רבות מדאגותיה של החברה העכשווית". (1990:288) הוא משלים את הניתוח שלו בשאלה: "אם היה צורך להציע מה עשויה להיות דת חדשה, ייתכן וסיינטולוגיה לא היתה נראית עוד מתאימה בעולם החילוני בה היא מתפקדת, ואשר ממנו היא שואבת את רוב מרכיבי המבנה הארגוני שלה ועיסוקיה הטיפוליים". (1990:288)

סיינטולוגיה כלולה כאחת הקבוצות שנבחנו בכמה מהספרים החשובים ביותר שחוקרים תנועות דתיות חדשות: 'תנועות דתיות חדשות: מבוא מעשי' מאת פרופסור איילין ברקר (1992) כמו גם ב-'אנציקלופדיה של הדתות באמריקה' וגם ב-'ספר-העזר האנציקלופדי לכתות באמריקה' מאת ג' גורדון מלטון (1992). סיינטולוגיה נידונה גם, ביחד עם קבוצות דתיות חדשות אחרות, בספר: 'מחלוקות בנוגע לכתות: תגובות חברתיות לתנועות דתיות חדשות' מאת ג'יימס בקפורד (1985 Cult Controversies: Societal Responses to the New Religious Movements); מאת ג'יימס בקפורד (1985); בספר: 'כתות, מומרים וכריזמה: הסוציולוגיה של התנועות הדתיות החדשות' מאת תומאס רובינס (1991 Cults, Converts and Charisma: the Sociology of New Religious Movements) מאת תומאס רובינס (1991) וגם בספר: L'Europe delle Nuove Religioni by Massimo Introvigne and Jean-Francois Mayer ‏(1993).

לסיכום, כאשר מאמצים נקודת מבט התנסותית, ניתן להבחין שסיינטולוגיה נחשבה כדת בהקשרים התרבותיים בהם היא פועלת, כולל הצהרותיהם של סוכנויות ממשלתיות, החברים בדת עצמה ואנשי מדעי החברה שחקרו תנועות דתיות חדשות.

VI. מסקנות
הורד את הספר הלבן