הן הפילוסופיה של האסלאם והן הפילוסופיה של סיינטולוגיה מסכימות שהאדם מורכב מרוח, מנפש ומגוף.
אלאמה סייד מוחמד חוסיין טבטבאי הסביר את עמדת האסלאם בצורה הטובה ביותר כדלהלן:
אלה שמכירים במידה מסוימת את מדעי האסלאם יודעים שבתוך הטקסט של הספר הקדוש ובמסורותיו של הנביא יש אזכורים רבים לגבי הרוח והקורפוס, או הנפש והגוף. למרות שזה קל יחסית להעלות על הדעת את הגוף ומהו גשמי, או את הדבר שניתן לדעת באמצעות החושים, זה קשה ומסובך להעלות על הדעת רוח ונפש.
אנשים שנוטים לנהל דיונים אינטלקטואליים, כמו התיאולוגים והפילוסופים, שיעים וסונים כאחד, הציגו דעות שונות בנושא הממשות של הרוח. עם זאת, מה שבטוח במידה מסוימת הוא שהאסלאם רואה ברוח ובגוף שתי ממשויות שמנוגדות זו לזו. דרך המוות, הגוף מאבד את המאפיינים של חיים והוא מתפרק בהדרגה, אבל זה לא כך עם הרוח. בניגוד לגוף, החיים, מבחינת מקורם והעיקרון שלהם, שייכים לרוח. כאשר הרוח מצטרפת אל הגוף, הגוף מקבל ממנה חיים, וכאשר הרוח נפרדת מהגוף וקוטעת את הקשר שלה אל הגוף – האירוע שנקרא מוות – הגוף מפסיק לתפקד, בעוד שהרוח ממשיכה לחיות.
מר האברד מתאר את חלקיו של האדם בספר 'סיינטולוגיה: יסודות המחשבה' כדלהלן:
האדם כיחיד ניתן לחלוקה לשלושה חלקים.
החלק הראשון הוא הנפש, שנקראת בסיינטולוגיה התטן.
החלק השני מבין החלקים האלה הוא המיינד.
השלישי מבין החלקים האלה הוא הגוף.
הוא ממשיך:
שלושת חלקיו של האדם – התטן, המיינד והגוף – כל אחד מהם הוא נושא מחקר שונה, אך הם משפיעים זה על זה במידה ניכרת וללא הפסק. מתוך השלושה, הישות החשובה ביותר היא התטן, משום שבלי התטן, לא יהיו מיינד או חיוּת בגוף. בעוד שבלי גוף או מיינד, עדיין קיימים בתטן חיוּת וחיים.
התטן הוא האדם. אתה זה אתה בתוך גוף.
מנקודת המבט של סיינטולוגיה, התטן חי אחרי המוות, משום שהתטן הוא בן אלמוות. יש לזה הרבה מן המשותף עם האמונות האסלמיות לגבי הרוח.
דיאנטיקה היא מחקר המשנה של סיינטולוגיה. היא הוצגה לראשונה בתור מחקר בנושא המיינד, אבל מאוחר יותר עם ההתפתחות של המחקר הזה היא הוגדרה מחדש גם כמחקר בנושא של "מה שהנפש עושה לגוף". באופן דומה, סיינטולוגיה הוגדרה מחדש בתור "לימוד הנפש והעיסוק בה ביחס לעצמה, לעולמות ולחיים אחרים".
מנקודת המבט של סיינטולוגיה, התטן חי אחרי המוות, משום שהתטן הוא בן אלמוות. יש לזה הרבה מן המשותף עם האמונות האסלמיות לגבי הרוח.
קווי הדמיון מודגשים גם על-ידי אמירתו של מר האברד: "אך עם התקדמות המחקרים, נעשה יותר ויותר ברור שהפעילות החשובה ביותר של החיים היא זו של התטן, ושבהיעדר הנפש לא קיימים יותר חיים".
לפיכך אפשר לראות שיש הסכמה לגבי מה שמכונה רוח, נפש וגוף, כמו גם חיים ומוות, מבחינת הפילוסופיות של האסלאם ושל סיינטולוגיה.
