איך להישאר בריא | מרכז המשאבים למניעה

ב. ממדים של דת

בספר 'החוויה הדתית של המין האנושי' (מהדורה ראשונה 1969, מהדורה שנייה 1976, מהדורה שלישית 1984), ניניאן סמארט טוען שלדת יש בדרך כלל שישה היבטים או ממדים. בסקירתו העדכנית ביותר שפורסמה לאחרונה, שכותרתה 'דתות העולם: מסורות עתיקות ושינויים מודרניים' (1989), הוא השתמש שוב בששת הממדים האלה, והוסיף ממד שביעי. הממדים אלה הם:

ב.1. הממד המעשי והטקסי

לדתות יש בדרך כלל פרקטיקות ספציפיות שאנשים עוסקים בהן. הצורה של עיסוקים אלה מגוונת במידה רבה והם עשויים לכלול פעילויות כגון פולחן, הטפה, תפילה, מדיטציה, וידוי, הקרבת קורבן, זבחים, טקסי מעבר וטקסים מקודשים אחרים.

לדתות יש בדרך כלל פרקטיקות ספציפיות שאנשים עוסקים בהן. הצורה של עיסוקים אלה מגוונת במידה רבה והם עשויים לכלול פעילויות כגון פולחן, הטפה, תפילה, מדיטציה, וידוי, הקרבת קורבן, זבחים, טקסי מעבר וטקסים מקודשים אחרים. לפעמים העיסוקים האלה מאוד מורכבים וגלויים לציבור, כמו הטקס הדתי של 'סעודת האדון' של הכנסייה האורתודוכסית המזרחית, או הטקסים הקדושים של הדתות האבוריג'יניות באוסטרליה. לפעמים הם הרבה פחות מורכבים ופחות גלויים, כמו צורות של מדיטציה שעושים בבודהיזם או התפילה הפרטית שהיא חלק ממסורות דתיות שונות. כשמשתמשים במילה "טקס" כדי לתאר פעילויות כאלה לא בהכרח מרמזים שיש צורה מוגדרת במדויק לאותן פעילויות, וגם לא בהכרח מרמזים שאנשים מבצעים את הפעילויות האלה פשוט מתוך הרגל. בצורות רבות של טקסים יש היבט חיצוני (או גלוי) והיבט פנימי (או לא גלוי).

ב.2. הממד ההתנסותי

בדיוק כמו שצורות העיסוק הדתי משתנות, כך גם משתנות ההתנסויות הדתיות שאנשים טוענים שהם עוברים. בודהא דיבר על הארה שהוא חווה באמצעות מדיטציה. נביאים עבריים שונים והנביא מוחמד דיברו על התנסויות של התגלות שהיו הבסיס לדברי הדת שהם הפיצו. כמה מההתנסויות הדתיות שדוּוחו מאוד דרמטיות, כגון ההמרה של פול בדרך לדמשק, ההתנסות של אקסטזה בשאמאניזם במרכז וצפון אסיה והתופעה של דיבוק בחלקים מאירו-אסיה, אפריקה והאוקיאנוס השקט. התנסויות דתיות אחרות שדוּוחו הן אולי פחות דרמטיות אבל למרות זאת מתייחסים אליהן כממשיות ומשמעותיות עבור אלו שחווים אותן. דוגמאות של התנסויות כאלה הן יראת כבוד מקודש, השראה אלוהית, הארה, ריקנות פנימית בוהקת, הבטחה לגאולה וכו'.

ב.3. הממד הנרטיבי או המיתי

בהרבה דתות יש נרטיבים. הנרטיבים האלה עשויים להיות על פעילויות של אלוהים, אלים או ישויות רוחניות אחרות, על סיפור החיים של מורה דרך קדוש, על החוויה הקולקטיבית הדתית, וכן הלאה. הנרטיבים בכתבי הקודש היהודיים והנוצריים על היצירה של העולם, על נתינת עשרת הדיברות למשה ועל אלוהים שהוביל את עם ישראל ממצרים מתאימים לקטגוריה הזאת, כמו גם הסיפורים בדת האבוריג'ינית באוסטרליה לגבי הפעילויות של ישויות קדושות בעיצוב גבולות המתאר של האדמה. כך גם הנרטיבים באסלאם על חייו של הנביא מוחמד ובבודהיזם על חוויותיו של גאוטמה (הבודהא). סמארט מדגיש שהוא משתמש במונח "מיתי" אך ורק במובן טכני כדי להתייחס לנרטיב שיש לו משמעות דתית. אין בכך כוונה לרמוז שהנרטיב בהכרח כוזב. ברוב התרבויות שאינן משכילות, אמונות דתיות באות לידי ביטוי בראש ובראשונה בצורה נרטיבית, והנרטיבים האלה מועברים מפה לאוזן.

ב.4. הממד של דוקטרינה ופילוסופיה

דוקטרינות בעלות מבנה שיטתי במידה זו או אחרת עשויות לנבוע ממה שבמקור בא לידי ביטוי בצורה נרטיבית, במיוחד בתרבויות משכילות; לחלופין או בנוסף לכך, הדוקטרינות האלה עשויות לנבוע, לפחות בחלקן, מתוך מקורות פילוסופיים כללים יותר. התוכן של האמונות או הדוקטרינות האלה משתנה במידה רבה מדת אחת לאחרת, בטווח שנע, לדוגמה, מהדוקטרינה של 'השילוש הקדוש' בנצרות, למשנה של ההינדואיזם בנוגע למחזור המתמשך של מוות ולידה שכל יצור חי כפוף לו, ל-99 השמות של האלוהים האחד באסלאם, ועד לבודהא שמלמד על ארבע האמיתות האצילות לגבי טבעו של הסבל, הגורם לסבל, האפשרות של הפסקת הסבל, והדרך שמובילה לתוצאה זו. בדתות מסוימות, כגון ההינדואיזם, הבודהיזם, היהדות, הנצרות והאסלאם, ישנם כתבי דת שבהם רשומים נרטיבים דתיים ו/או דוקטרינות דתיות.

ב.5. הממד האתי

סמארט מצהיר כי "לאורך ההיסטוריה אנחנו מגלים שהדתות משלבות בדרך כלל תקנון אתי" (החוויה הדתית של המין האנושי, מהדורה שלישית, עמוד 9). בבודהיזם, לדוגמה, מלמדים שפעולותיו של אדם צריכות להיות נשלטות על-ידי חמשת הכללים – להימנע מלהרוג, לגנוב, לשקר, לבצע מעשים מיניים לא מוסריים או ליטול חומרים משכרים. ליהדות יש את 'התורה' (משמעות המילה היא 'חוק') שמכילה לא רק את עשרת הדיברות אלא גם כללים מוסריים רבים אחרים, וכן כללים טקסיים. בדומה לכך, לאסלאם יש את 'השריעה' (משמעות המילה היא 'חוק') הקובעת חובות מוסריות וטקסיות שונות. בנצרות, ישו סיכם את הנחיותיו האתיות במצווה "אהוב את רעך כמוך". הממד האתי של דת עשוי להיות תואם לחלקים מהממדים הדוקטרינריים והמיתיים, לפחות במידה מסוימת. לדוגמה, בודהא הורה להימנע מנטילת חומרים משכרים, הוראה המתיישבת עם ראייתו שחומרים כאלה יחסמו מודעות עצמית. ההוראה הנוצרית לגבי אהבה כלפי אחרים מתיישבת עם הנרטיבים לגבי התנהגותו של ישו ועם הדוקטרינה שאלוהים הוא אהבה. וההנחיות הנוקשות בנוגע לערכי מוסר בשריעה מתיישבים עם ההנחיות באסלאם שכל אדם בסופו של דבר יהיה כפוף לשיפוט של אלוהים.

ב.6. הממד החברתי והמוסדי

בעוד שזה אפשרי, בעיקרון, שלאדם יהיו אמונות דתיות אישיות ייחודיות והוא יעסוק בעיסוקים דתיים משל עצמו בלי שבהכרח יתחבר עם מאמינים דתיים אחרים, לרוב הדתות יש צורה כלשהי של ארגון חברתי. במיוחד בחברות קטנות, המוסדות החברתיים שבהם מתבצעים העיסוקים הדתיים עשויים להיות זהים לאלה שבהם מתרחשות פעילויות אחרות, כמו למשל פעילויות כלכליות. בחברות אחרות יש מוסדות דתיים מיוחדים, כגון קהילות דתיות בנצרות, מסדרי נזירים בבודהיזם, וקהילות מאמינים ביהדות או באסלאם. אפילו בתוך אותה מסורת דתית רחבה, כמו למשל הנצרות, עשויות להיות יותר מאשר צורה אחת של ארגון דתי – החל, לדוגמה, מהמערכת הפורמאלית וההיררכית של הכנסייה הקתולית ועד למערכת היותר שוויוניות ולא פורמאלית בכמה כנסיות פרוטסטנטיות. לרוב הדתות, אם גם לא לכולן, יש בעלי תפקידים דתיים מיוחדים, כגון גורו, נזיר, כומר, אימאם, עולמא, רבי, כהן דת, שאמאן וכו'.

ב.7. הממד החומרי

בספרו האחרון, סמארט מוסיף ממד שביעי של דת, הממד החומרי, מתוך הכרה בעובדה שלעתים קרובות קיימים בדת חפצים, מקומות, בניינים, סמלים מסוימים וכו' שיש להם משמעות דתית. החשיבות היחסית של דברים אלה משתנה מדת לדת. בחברות קטנות, לדוגמה, אין מבנים דתיים ספציפיים; מצד שני, עשויים להיות חלקים של הסביבה הטבעית שיש להם משמעות דתית, כגון אתרים מקודשים בדתות האבוריג'יניות באוסטרליה, והר פוג'י בדת העממית המסורתית ביפן. מקדשים, מסגדים או כנסיות מהווים חלק מהממד החומרי בבודהיזם, בהינדואיזם, ביהדות, באסלאם ובנצרות. בדתות שונות יש גם חפצים מקודשים או סמליים מסוגים שונים כגון טוטמים, מזכרות, קמעות, אלמנטים סקרמנטים וכיוצא באלה. חשוב לדעת שלמרות שכל הממדים לעיל, או כמעט כולם, קיימים בכל הדתות הגדולות בעולם, הדגש על ממד מסוים משתנה מדת לדת, ואפילו משתנה בין מסורת אחת לשנייה בתוך אותה דת רחבה. כפי שסמארט ראה:

ישנן תנועות דתיות או תופעות שבהן ממד כזה או אחר כל-כך חלש עד שהוא למעשה לא קיים: חברות קטנות ולא משכילות שאין להם אמצעים רבים כדי לבטא את הממד של הדוקטרינה; בודהיסטים מודרניסטים המתמקדים במדיטציה, באתיקה ובפילוסופיה, מייחסים חשיבות מעטה לממד הנרטיבי של הבודהיזם; ייתכן שחלק מהקבוצות שנוצרו לאחרונה לא פיתחו הרבה את הממד החומרי.

כמו כן, ישנם אנשים רבים אשר אינם חלק מקבוצה חברתית דתית כלשהי באופן רשמי, אבל יש להם נקודות מבט ועיסוקים משלהם, כך שניתן לראות שיש בחברה ביטויים זעירים של דת שאינם מכילים ממד חברתי מגובש היטב. (ניניאן סמארט, 'דתות העולם: מסורות עתיקות ושינויים מודרניים', עמ' 21)

ג. ניתוח של סיינטולוגיה
הורד את הספר הלבן