VI. תיאור תמציתי של סיינטולוגיה

I.VI. הסיינטולוגיה כדת חדשה

סיינטולוגיה היא אחת ממספר תנועות דתיות חדשות שכוללת מאפיינים שתואמים מבחינות מסוימות לכמה מהמגמות שניתן לראות בזרם המרכזי של דת המערב (כפי שצוין לעיל בפסקאות I.V. – IV.V.). היא עושה שימוש בשפה עכשווית, מדוברת וללא מונחים מיסטיים; והיא מציגה את הדוגמות שלה כעובדות אובייקטיביות. לתפיסת הגאולה שלה יש ממד קרוב וממד מוחלט. המשיכה הרחבה שיש לסיינטולוגיה בקרב הציבור בארצות המתקדמות בעולם המערבי הפכה אותה למוקד התעניינות עבור סוציולוגים וחוקרים אחרים של דתות בנות זמננו.

II.VI. הידע שלי על סיינטולוגיה

התחלתי לקרוא את הספרות שיצאה לאור על-ידי הסיינטולוגיה ב-1968, ובשלב מסוים אף תכננתי לעשות מחקר על התנועה. למרות שבסופו של דבר לא ביצעתי את העבודה הזו, המשכתי לקרוא את ספרות הסיינטולוגיה. ביקרתי במטה של סיינטולוגיה באחוזת סיינט-היל באיסט גרינסטד, והתוודעתי לסיינטולוגים. מאז שמרתי על קשר עם התנועה בבריטניה, וביקרתי פעמים נוספות באחוזת סיינט-היל ובארגון של סיינטולוגיה בלונדון. המשכתי להתעניין מקרוב בהתפתחותה של הדת כאחת ממספר דתות בנות זמננו שמעניינות אותי כסוציולוג. בנוסף לחומר אחר בעל אופי זמני יותר, קראתי את העבודות הבאות, כולן פרסומים רשמיים, ורובן נכתבו על-ידי ל. רון האברד:

ספר-העזר לפרקלירים

סיינטולוגיה 80-8 (1952)

סיינטולוגיה 8008-8 (1952)

הצגת האי-מיטר

דיאנטיקה: התזה המקורית

דיאנטיקה: המדע המודרני של בריאות הנפש

מבחן של היזכרות ממסלול הזמן השלם

בעיות העבודה

אנליזה עצמית

יצירת היכולת האנושית

הרצאות פניקס

האקסיומות של סיינטולוגיה

נוהל מתקדם ואקסיומות

סיינטולוגיה: היבט חדש על החיים

אופייה של סיינטולוגיה

טקסי הכנסייה המייסדת של הסיינטולוגיה

דת הסיינטולוגיה

מדע ההישרדות

מבוא לאתיקה של סיינטולוגיה

הדרך אל האושר

תיאור של דת הסיינטולוגיה

מהי סיינטולוגיה?

ספר-העזר של סיינטולוגיה

בעבודות שכתבתי על דתות חדשות, התייחסתי לסיינטולוגיה בהזדמנויות שונות, וכללתי תיאור קצר של הדת הזו בספרי '‏כתות דתיות' (Religious Sects, London; Weidenfeld, 1970), ודיון ארוך יותר על אופייה של דת הסיינטולוגיה בספר מאוחר יותר שלי, 'הממדים הסוציאליים של פלגנות' (The Social Dimensions of Sectarianism, אוקספורד: הוצאת קלרנדון, 1990). המשכתי להתעניין בתנועה במהלך עשרים ושש השנים האחרונות.

III.VI. דיאנטיקה – ראשיתה של סיינטולוגיה

כאשר מר ל. רון האברד פרסם לראשונה בחודש מאי 1950 את המסמך על 'דיאנטיקה', שממנו התפתחה מאוחר יותר הסיינטולוגיה, לא היה שום אזכור לכך שהוא מציע דפוס של אמונה ועיסוק דתיים. דיאנטיקה, תרפיה של פִרקוּן, לא נוסחה בלשון של אמונה דתית. אין כל סיבה להניח שבאותה עת האברד חזה שדיאנטיקה תהפוך למערכת של אמונה ועיסוק דתיים, או שקהל מאמיניו עתידים לתאר ולארגן את עצמם כארגון דתי.

IV.VI. ריפוי הנפש ודת

לעתים קרובות העיסוק בריפוי ביטא פוטנציאל לפיתוח השתייכויות מטפיזיות ודתיות, כפי שניתן לראות בדרכים שונות בכנסיית המדע הנוצרי, בתנועת המחשבה החדשה ובטכניקות יוגה. מאידך, לעתים הדתות המבוססות פיתחו פעילויות מיוחדות שעסקו בריפוי, במיוחד בריפוי נפשי, ולכנסיות הגדולות יש לעתים מחלקות שמאורגנות למטרה זו. בתחילת דרכה, דיאנטיקה לא הסתמכה על שום עיקרון דתי, אך כשהטיעונים התיאורטיים ללגיטימציה של העיסוק בה הלכו והתפתחו, ניתן היה לזהות ממד מטפיזי הולך וגובר, וכמה מהרעיונות שהוצעו תוארו במונחים שהשתמעו במפורש כדתיים.

V.VI. כיצד מתפתחות דתות

כל הדתות הן תוצר של תהליך התפתחות. שום דת לא נוצרה כמערכת מלאה ובשלה של אמונה ומנהגים ברגע נתון. סיינטולוגיה אינה יוצאת דופן בכך: הדת התפתחה מתוך תיאוריה תרפויטית. לא ניתן לומר מתי בדיוק הנצרות עצמה החלה להיות דת, כשתחילתה היתה באוסף כללי של דברי תוכחה אתיים ונסים מזדמנים; משם היא הפכה לתנועה עממית בגליל; ובהדרגה הפכה לפלג יהודי; ואז הפכה לדת מובהקת. אפילו אז, עברו מאות שנים עד שעקרונותיה נוסחו במלואם, והעיסוק הטקסי שלה המשיך לעבור שינויים תכופים. בתנועות מודרניות יותר, ניתן לראות בצורה ברורה יותר את תהליך ההתפתחות לדת.

כל הדתות הן תוצר של תהליך התפתחות. שום דת לא נוצרה כמערכת מלאה ובשלה של אמונה ונהגים ברגע נתון. סיינטולוגיה אינה יוצאת דופן בכך: הדת התפתחה מתוך תיאוריה תרפויטית.

מקורותיה של 'הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי' נמצאים באמונה המאוד נפוצה בהתגלות השנייה של ישו שהיתה אופיינית לבפטיסטים, לפרסביטריאנים, למתודיסטים ולאחרים בצפון מדינת ניו-יורק בשנות ה-30 של המאה ה-19: הכנסייה נוסדה רק בשנת 1860. בדומה, עברו עשרות שנים מאז ההתנסות הראשונה (של האחיות פוקס) ב-"חבטות" בעיר היידסוויל (לכאורה מסרים מ-"עולם הרוחות") ועד שנוסדה כנסייה ספיריטואליסטית. בדומה, מרי בייקר אדי עשתה ניסויים במשך שנים עם מערכות של ריפוי נפשי לפני "תגליתה" על ריפוי המיינד ב-1866, ואפילו במשך כמה שנים לאחר מכן היא חשבה שהמערכת שלה תאומץ על-ידי הכנסיות הגדולות ולא תהפוך לבסיס לכנסיית ישו החדשה, כנסיית המדע הנוצרי, שאותה היא הקימה ב-1875. הפנטקוסטלים התנסו בכריזמות של דיבור בשפות לא ידועות, התנבאות, ריפוי ו-"מתנות" אחרות החל משנת 1900, אבל כנסיות פנטקוסטליות נפרדות נוסדו אט אט במהלך עשרים השנים שלאחר מכן. אף אחת מתנועות אלה, שכולן הפכו לדתות נפרדות, לא החלה כתנועה דתית. וכך גם סיינטולוגיה.

VI.VI. עקרונות היסוד של סיינטולוגיה – התפתחות
המטאפיסיקה שלה

יש צורך, אפילו במחיר חזרה אפשרית על דברים שנאמרו לעיל, לתאר במונחים כלליים את עיקרי תורת הסיינטולוגיה, ולציין באיזו מידה מהווים עיקרי אמונה אלו מערכת דתית קוהרנטית. סיינטולוגיה צמחה מתוך מערכת תרפויטית ממוקדת יותר, דיאנטיקה. לפי ההשערה, המונח "דיאנטיקה" הורכב מ-dia שפירושו דרך, ו-nous שפירושו מיינד או נפש, ועל כן כללה בהווייתה, גם אם לא לגמרי במודע בתחילת הדרך, פרספקטיבה דתית. עם השילוב של דיאנטיקה בתוך המסגרת הרחבה יותר של סיינטולוגיה, נוסחה תפיסה הרבה יותר רחבה של מערכת מטפיזית מקיפה שהבהירה את טבעה הדתי מיסודו של הפילוסופיה הזו. בעוד שהיישום המיידי של דיאנטיקה היה – בדומה לתורתו של ישו במהלך חייו – בתחום ריפוי הנפש, הכוונה מאחורי התורות שפותחו בעקבותיה, שהסבירו וקידמו את אותה פעילות תרפויטית, הראתה הבנה הולכת וגדלה של רעיונות וערכים רוחניים.

ההנחה הבסיסית של סיינטולוגיה היא שהאדם הוא למעשה ישות רוחנית, תטן השוכן בגוף האדם ועובר ברציפות מגוף לגוף, תקופת חיים אחר תקופת חיים.

VII.VI. עקרונות היסוד של סיינטולוגיה – התטן
והמיינד הראקטיבי

ההנחה הבסיסית של סיינטולוגיה היא שהאדם הוא למעשה ישות רוחנית, תטן השוכן בגוף האדם ועובר ברציפות מגוף לגוף, תקופת חיים אחר תקופת חיים. התטן הוא ביטוי אינדיבידואלי של תטה, כשבכך הכוונה לחיים או למקור החיים. בהגדרה לא מדויקת, התטן הוא הנפש, אבל הוא גם האדם האמיתי, הזהות שממשיכה ומתמידה, שקיימת בנפרד מהגוף שבו היא שוכנת. אומרים עליו שהוא אינו גשמי ושהוא בן-אלמוות, או לפחות מסוגל להיות בן-אלמוות, ולהיות בעל כושר יצירתי בלתי מוגבל. הוא אינו מהווה חלק מהעולם הפיזיקלי – אך יש לו את היכולת הרדומה לשלוט בעולם הזה, המורכב מחומר, אנרגיה, מרחב וזמן (Matter, Energy, Space, Time – MEST). ההנחה היא שהתטנים יצרו את העולם החומרי בעיקר להנאתם (כפי שניתן לטעון גם לגבי בריאת העולם על-ידי האלוהים הנוצרי). מאמינים שבזמן כלשהו בעבר הרחוק, התטנים הפכו לקורבנות של מעורבותם עם ה-MEST, נלכדו בו ואפשרו לדבר שהם עצמם יצרו להגביל את יכולותיהם ואת תחום פעילותם. לפיכך, פעולותיו והישגיו של האדם בעולם החומרי כיום אינם מתקרבים כלל לפוטנציאל שלו: הוא כורע תחת הנטל של אינספור הסתבכויות עם MEST, והסתבכויות אלו נרשמות במיינד ריאקטיבי אשר מגיב בצורה רגשית ולא רציונלית לכל דבר שמזכיר חוויות כואבות וטראומטיות מהעבר (שהוא סבל בעצמו או גרם לאחרים). המיינד הריאקטיבי פועל מתוך זלזול גמור באותה יכולת שליטה, שהאדם היה מסוגל להפעיל על גופו ועל סביבתו, אילו הוא היה מסוגל לגייס מחדש את יכולותיו הרוחניות הטבעיות והאמיתיות. בעוד שהאדם נחשב לטוב ביסודו, למי ששואף לשרוד ומסוגל לשרוד, אובדן יכולותיו בעבר הפך אותו למין שנמצא בסכנת הכחדה.

VIII.VI. הדוקטרינה של סיינטולוגיה – גלגול נשמות וקארמה

האמונה היא שתטנים שוכנים באינספור גופים במשך עידנים רבים. לפיכך, סיינטולוגיה מאמצת תיאוריה, שבעוד שפרטי הפרטים בה שונים, היא חולקת הנחות עיקריות לגבי התיאוריה של גלגול הנשמות כפי שמאמינים בה בהינדואיזם ובבודהיזם. הדגש שמושם בסיינטולוגיה על חשיבות ההשלכות בהווה (או בעתיד) לפעולות העבר דומה למושג הקארמה. השפעות לא נאותות נובעות מ-"מעשי עבירה" (מעשים מזיקים) שהם היבט של ההסתבכות עם העולם החומרי. המצב האידיאלי עבור התטן הוא לשמור על פעולות רציונליות ולהיות "בעמדת גרימה" על תופעות: כלומר, לקבוע את מהלך האירועים בסביבה הקרובה. לרעיון הזה יש מקבילות ברורות במושג שקיים במזרח של יצירת קארמה טובה לעתיד באמצעות מעשים טובים, למרות שהסיינטולוגים אינם משתמשים במונחים או במושגים האלה. האירועים של חיים קודמים משפיעים על ההווה, אולם באמצעות הטכניקות שפותחו בסיינטולוגיה, ניתן להיזכר באירועים האלה, להתעמת איתם, וניתן לאתר באותם אירועים את המקורות הספציפיים לבעיות בהווה. אמצעי זה הוא שמספק את הבסיס לריפוי רוחני – כלומר, הוא נותן את ההזדמנות לשינוי ההשפעות ה-"קארמתיות" של פעולות העבר.

IX.VI. הדוקטרינה של סיינטולוגיה – שמונה הדינמיקות

על פי סיינטולוגיה, ניתן לזהות את הקיום בשמונה מחלקות שונות המסווגות בסדר גודל עולה, כשכל אחת מהן נקראת דינמיקה. להלן תיאור תמציתי שלהן: הראשונה, הדינמיקה של העצמי, הדחף של האדם עצמו לקיום; השנייה, הדינמיקה של הסקס, המשלבת הן את האקט המיני והן את התא המשפחתי ואת קיום המשפחה; השלישית, הרצון להתקיים, שנמצא בקבוצה או בהתאגדות, כגון בית-הספר, העיר או המדינה; הרביעית, הרצון הדינמי של המין האנושי לשמור על קיומו; החמישית, הקיום והרצון לשרוד של כל ממלכת החי, הכוללת את כל הישויות החיות; השישית, הדחף לעבר קיומו של העולם הפיזיקלי כולו המורכב מחומר, אנרגיה, זמן ומרחב; השביעית, "הדחף לעבר קיום הרוח או כרוח", הכולל את כל התופעות הרוחניות, שיש להן זהות או ללא זהות; ולבסוף, הדינמיקה השמינית: הדחף לעבר הקיום כאינסוף. הדינמיקה הזו מזוהה בתור הישות העליונה, שניתן גם לקרוא לה "הדינמיקה של אלוהים". סיינטולוגיה עוסקת בהישרדות, והישרדותה של כל אחת מהדינמיקות האלה נחשבת לחלק מהשאיפה של העיסוק בסיינטולוגיה. לפיכך, למרות שהעיסוק ההתחלתי של סיינטולוגיה קשור ברובו באופן צר יותר ליתרונות רוחניים אישיים יותר עבור אותם אנשים (פרקלירים) שמבקשים את עזרת הסיינטולוגיה, בסופו של דבר הסיינטולוג חייב להבין שחייו הנוכחיים הם רק חלק קטן מקיומו הממושך כתטן, ושחיי הפרט קשורים לכל אחת מהרמות העולות שמתוארות בשמונה הדינמיקות, וכך בסופו של דבר קשורים לקיומה ולהישרדותה של הישות העליונה או האינסוף.

X.VI. הדוקטרינה של סיינטולוגיה – תרפיה ותקשורת

כמו בדתות אחרות, המחשבה הראשונית וההתחלתית שמטרידה רבים מאלו שנמשכים לסיינטולוגיה היא גאולה קרובה מסבל וייסורים מיידיים; זהו מקור המשיכה של המרכיב התרפויטי שנמצא בדתות רבות – ובצורה בולטת מאוד בנצרות המוקדמת – לצד התורות המיסטיות, המטאפיזיות והרוחניות יותר שהמאמינים מצופים להגיע אליהן עם צמיחתם בתוך האמונה (ראה האיגרת אל העברים, פרק 5: 14-12). רוב הסיינטולוגים למדו לראשונה על האפשרות לשפר את קיומם היומיומי ולהעשיר את האינטליגנציה שלהם (על-ידי השגת שליטה הולכת וגוברת במיינד הריאקטיבי). האפשרות של השגת תוצאות כאלה, באמצעות תהליך האודיטינג, מיוצגת בנוסחה הידועה בתור A-R-C.‏ A פירושה Affinity (אהדה), שמייצגת את התנסותו הרגשית של האינדיבידואל ואת תחושת הקשר שלו לאחרים באמצעות הרגשות. R פירושה Reality (ממשות), שמיוצגת בתור קונצנזוס אינטרסובייקטיבי לגבי תופעות אובייקטיביות. C פירושה Communication (תקשורת), וחשיבות רבה ניתנת לתקשורת בסיינטולוגיה. כאשר לאנשים יש אהדה, כשהם מסכימים על טבען של תופעות אובייקטיביות, התקשורת יכולה להתרחש בקלות רבה. אל המושג המשולש הזה של A-R-C נקשר הסולם של רגשות אנושיים, הידוע לסיינטולוגים בתור "סולם הטונים". ככל שהטון הרגשי יורד, כך התקשורת נעשית קשה יותר, והממשות נחווית בצורה גרועה. עם זאת, התקשורת עצמה היא אמצעי שמבקש להגביר הבנה, וכאשר משתמשים בה באפקטיביות ובמדויק, היא הופכת לאמצעי התרפויטי העיקרי לשחרור האינדיבידואל מהמלכודת שבה הוא התנסה עם העולם החומרי. ניתן לאפשר לתטן לתקשר עם העבר האישי שלו, לזהות את טבען של התנסויות טראומטיות מהעבר, ולהשיג ידע על עצמו שיאפשר לו להימלט מהמעמסות האלו.

XI.VI. עקרונות היסוד של סיינטולוגיה – אודיטינג
כגורם של ריפוי

סולם הטונים הוא הדבר הראשון שמייצג עבור האינדיבידואל את האפשרות לקבל תועלת מסיינטולוגיה, כשהוא מציין עלייה מטון רגשי כרוני, כגון אפתיה, יגון ופחד, עד להתלהבות (וברמות מתקדמות יותר, עד התעלות הרוח ושלווה). רבים נמשכים לסיינטולוגיה תחילה על מנת להתנסות ביתרונות מסוג זה. הטכניקה להתקדמות כזו נמצאת באודיטינג, שבו סיינטולוג שעבר הכשרה, שמשתמש בשאלות שנשלטות בקפידה, מחזיר אל המודעות של האינדיבידואל אפיזודות מעברו האישי שהשאירו עקבות טראומטיים ("אנגרמות") במיינד הריאקטיבי שלו ושמונעות ממנו להתנהג בצורה רציונלית. שחרור מהשפעתם של מכשולים אלו לחשיבה רציונלית הוא לפיכך התהליך שבו מעלים אדם ב-"סולם הטונים", וכך משפרים את המיומנויות שלו, אבל הוא גם – וכאן טמונה המשמעות הדתית המלאה יותר של סיינטולוגיה – השיטה שבה התטן עשוי להשיג גאולה, תחילה על-ידי חיסול האברציות שמהן הוא סובל כתוצאה מהסתבכות עם העולם החומרי, ובסופו של דבר על-ידי השגת חופש מוחלט מההשפעות המזיקות של עולם ה-MEST. הסיינטולוגים מתייחסים למצב הזה בתור להיות "בעמדת גרימה". יש לכך מקבילה ברורה בדרך הגאולה המוצעת בדתות המזרח. מאחר שגם הן רואות באינדיבידואל כמי שכורע תחת נטל ההשפעות של מעשי העבר (קארמה), מושג הגאולה שהן מציעות עובר גם הוא דרך תהליך (הארה) שבו ניתן לשבור את השפעת הקארמה, וכך לשחרר את האינדיבידואל. השאיפה הסופית היא שהאינדיבידואל, שידוע בתור Operating Thetan, יתקיים מחוץ לגוף, ויהיה במצב המתואר כ-"exterior" (מבחוץ) לכל הגשמיות. זהו מצב שלפחות כמה נוצרים יכירו בו בתור המצב של הנשמה לאחר גאולתה.

XII.VI. הדוקטרינה של סיינטולוגיה – אמצעים רציונליים לגאולה

הפילוסופיה הדתית שמתוארת לעיל מונחת בבסיס העיסוק בסיינטולוגיה. האברד עצמו ראה בסיינטולוגיה דמיון מבחינות מסוימות לפילוסופיה של דתות המזרח. הוא ציטט במיוחד את הוודות, מזמורי היצירה המהווים חלק מהמסורת ההינדואיסטית, שכוללים מושג דומה מאוד ל-"מחזור הפעולה" של סיינטולוגיה. מחזור הפעולה הוא הסדר הנראה של החיים, החל מלידה, דרך גדילה, ועד לניוון ולמוות, אולם באמצעות הידע שהסיינטולוגיה מציעה, ניתן למנוע את ההשפעות הרעות של המחזור הזה. ניתן לשנות את המחזור ממחזור של יצירה, הישרדות והריסה, למחזור שבו כל המרכיבים יכולים להיות מעשים יצירתיים: סיינטולוגיה מחויבת לקדם ולהגביר את היצירתיות ולכבוש את התוהו ובוהו ואת השליליוּת. היא מזהה "מסלול" או קו ממושך של חוכמה שיורד מהוודות וגוטאמא בודהא עד למסר הנוצרי, וטוענת לזיקה מסוימת אל התורות של כל אלה. אולם בעוד שהחוכמה שהוצגה, כמו לדוגמה בבודהיזם, אולי אפשרה לאינדיבידואלים פה ושם להגיע לגאולה בתקופת חיים אחת, לא היתה כל מערכת של עיסוקים מדויקים שהבטיחו את התוצאה הזו; הסבירות לקבלת אותה תוצאה היתה נמוכה מאוד. השגת הגאולה נשארה נתונה לפקטורים אקראיים או לא מבוקרים. הגאולה הושגה על-ידי אחדים, פה ושם, מדי פעם, אם בכלל. האברד טען שהוא יצר סטנדרט אחיד, כמעט השגיר, את העיסוק הדתי, והגדיל את אפשרות החיזוי של תוצאות שקשורות לתורת הגאולה. יישום מסוג זה של שיטות טכניות על שאיפות רוחניות מצביע על המידה שבה סיינטולוגיה מאמצת טכניקות מודרניות לצורך הגשמת השאיפות שהושגו בעבר באופן אקראי ומזדמן בלבד, אם בכלל. זהו, אם כן, הניסיון להכניס ודאות וסדר לעיסוק הרוחני ולהשגתו. סיינטולוגיה מנסה להכניס משמעת וסדר במסע החיפוש הדתי על-ידי השימוש בנהלים רציונליים. מבחינה זו, היא עשתה בעידן הטכנולוגי הרבה ממה שהמתודיזם ביקש לעשות בשלב מוקדם יותר של התפתחות חברתית, בניסיון לשכנע אנשים שיש לבקש את שאיפת הגאולה בדרך שיטתית, מבוקרת וממושמעת. בעוד שהשיטות עצמן של המתודיסטים נלמדו עדיין בשפה השמרנית יחסית של הנצרות בזמננו, השיטות המומלצות על-ידי הסיינטולוגיה נושאות את חותמה של חברה שמחויבת באופן מלא יותר לנהלים רציונליים וטכנולוגיים. האמצעים שסיינטולוגיה משתמשת בהם הושוו ל-אוּפָּאיָה ("השיטה הנכונה") בשלב השביעי של דרך הבודהיסטווה לגאולה בבודהיזם המהאיאנה. על פי גרסה זו של הבודהיזם, בשלב השביעי המאמין הופך לבודהיסטווה טרנסצנדנטי אשר (כמו ה-Operating Thetan בסיינטולוגיה) אינו קשור יותר לגוף פיזי.

XIII.VI. עקרונות היסוד של סיינטולוגיה – אודיטינג
כייעוץ דתי

האמצעים שבהם משתמשת הסיינטולוגיה מהווים צורה של ייעוץ דתי, המאורגן באופן מאוד ספציפי בטכניקות של אודיטינג (מלטינית, audire, להקשיב). הטכניקות הספציפיות והמכשיר שמשתמשים בו באודיטינג מאורגנים כטכנולוגיה שמהווה את החלק העיקרי של העיסוק הדתי בסיינטולוגיה. מתכונת זו של עיסוק היא חיונית לכל מי שמבקש להתנסות ביתרונות הגאולה של הדת, והאברד ניסה לצמצם את תהליך ההארה הרוחנית לסדרת נהלים שמגיעים בשיטתיות לרמות תודעה עמוקות יותר. על פי הטענה, שיטה זו, כמו שיטת ההודאה של המדע הנוצרי, מבטלת הן את תחושת החטא והן את ההשפעות של הסבל והעוולות של העבר.

XIV.VI. הדוקטרינה של סיינטולוגיה – שלבי הגאולה

שני השלבים העיקריים בתהליך הזה של ריפוי והבאת הגאולה הם המצבים המתוארים בתור קליר ו-Operating Thetan בהתאמה. הפרקליר המתוודע לסיינטולוגיה בפעם הראשונה מוטרד מהעכבות הנפשיות כתוצאה מחוויות רגשיות וכואבות בעבר. האודיטינג מבקש להעלות את האירועים האלו לתודעה, לגרום לאדם לתקשר עם עברו, להתעמת עם אותם אירועים שעוררו פריקת מטען רגשי, ובכך להביא את האדם לנקודה שבה הוא מתעלה מעל למטען הזה ויכול לסקור בשלווה ומתוך מודעות רציונלית את אותן הפרעות שעד כה נשכחו כליל. כך מתפוגגות ההשפעות הרעות של אירועים מסוג זה. כך מתגברים על עכבות נפשיות, על רגשות אשם ואי-התאמה, על קיבעון בטראומות מהעבר או על מקרים מזדמנים של דכדוך רגשי. מעלים את האדם "לזמן הווה", כלומר, הוא משוחרר מההשפעות המגבילות של אירועים שהתרחשו ב-"מסלול הזמן" של זמנים מוקדמים יותר בתקופת החיים הנוכחית או בחיים קודמים של התטן. על-ידי שיפור התקשורת, האודיטינג מביא את התטן למצב שבו הוסרו מכשולי העבר. הוא מוגדר כקליר, ישות שאין לה יותר מיינד ריאקטיבי משל עצמה, שפועלת מתוך החלטה עצמית, לפחות ביחס לקיומו שלו. ה-Operating Thetan נמצא ברמה גבוהה יותר של אותו התהליך, מאחר שהוא גם השיג שליטה בסביבתו. הוא כבר לא תלוי יותר בגוף, שכרגע הוא עדיין שוכן בתוכו: נאמר עליו שהוא לא נמצא יותר בתוך גוף. במילים אחרות, ניתן לומר שה-Operating Thetan הוא ישות שהגשימה את הפוטנציאל הרוחני המלא שלה, שהגיעה לגאולה. הספר 'מהי סיינטולוגיה?' (עמ' 167) טוען "ברמה של Operating Thetan, האדם עוסק בנצחיות שלו עצמו כישות רוחנית. האדם עוסק בתטן עצמו ביחס לנצח ... ישנם מצבים גבוהים יותר מהמצב של אדם בן-תמותה".

עבור הסיינטולוגים, הייעוץ הרוחני ... זו פעילות שיטתית ומבוקרת שמטרתה לקדם הארה עצמית וידע רוחני.

XV.VI. תפקידים דתיים בסיינטולוגיה – האודיטור

ניתן לקבל שירותים דתיים בסיינטולוגיה דרך ארבעה גופים קשורים, שתפקידיהם משלימים זה את זה ובמידה מסוימת גם חופפים. בעלי משרה אלה הם האודיטור, מפקח המקרים, מפקח הקורסים והצ'פלין. תפקידו של האודיטור הוא בסיסי: אודיטינג הוא הטכניקה החיונית שבסופו של דבר תביא להשגת אותה צורת הארה שבאמצעותה האדם נגאל. האודיטור עובר הכשרה במיומנויות שאיתן הוא עוזר לאחרים, ועוזר להם לעזור לעצמם. "כל האודיטורים של סיינטולוגיה נדרשים להפוך ליועצים רוחניים מוסמכים" ['מהי סיינטולוגיה?' עמ' 526] וכל אודיטור עשה קורסי הכשרה שמכשירים אותו להיות יועץ רוחני, למרות שייתכן שהוא לא ישמש למעשה בתפקיד זה. האודיטור לומד לטפל בפרקליר המבקש את עזרתו בצורה הניטרלית והאובייקטיבית ביותר שניתן. בניגוד לכומר הווידוי בכנסייה הקתולית, האודיטור אינו מנהל את האודיטינג בהתאם להבנותיו הרוחניות והערכתו האישית לגבי צרכיו של הפרקליר, אלא פועל בפירוט לפי הנהלים שנקבעו. כל הדחיפה של הסיינטולוגיה היא לעבר חיסול המרכיבים המקריים, הלא צפויים והייחודיים מהשירותים התרפויטיים והרוחניים שלה. נעשה כל מאמץ להבטיח שרגשות האודיטור לא יפריעו לנהלים ולטכניקות של האודיטינג שנקבע להם סטנדרט אחיד. לפיכך, ייעוץ רוחני, במיוחד במצב של אודיטינג פֶּר סֶה, נתפס כטכניקה הרבה יותר מדויקת ממה שבדרך כלל נחשב בכנסיות הקונבנציונליות, ותשומת לב רבה יותר ומדויקת יותר מוקדשת לטכניקה זו. עבור הסיינטולוגים, הייעוץ הרוחני אינו מוגדר כנתינת עצה אקראית שניתנת לפי שיקול דעת אישי או מיומנות שהיא שונה מאדם לאדם, אלא זו פעילות שיטתית ומבוקרת שמטרתה לקדם הארה עצמית וידע רוחני.

XVI.VI. תפקידים דתיים בסיינטולוגיה – מפקח המקרים

האחריות ליישום הנכון של נוהלי האודיטינג נמצאת בידיו של מפקח המקרים. אחד מתפקידיו החשובים ביותר של מפקח המקרים הוא לעבור בקפדנות על ההערות שהאודיטור רשם במהלך סשן האודיטינג הנידון. הערות אלו הן מאוד טכניות, ואינן מובנות אלא לאודיטור בעל הכשרה – והן כוללות הערות בנוגע לנוהלי האודיטינג שיושמו, התגובות שצוינו על האי-מיטר ואיך הפרקליר תפקד. הרשימות חייבות להיות שלמות מספיק כדי להראות שהתקדמותו הרוחנית של הפרקליר היא בהתאם לתורת הגאולה של הסיינטולוגיה. מפקח המקרים מסוגל להבין את ההערות הטכניות האלו מאחר שהוא עצמו אודיטור בעל הכשרה גבוהה שעבר הכשרה מקצועית נוספת כמפקח מקרים. הוא בודק שהאודיטינג נערך בהתאם לסטנדרטים שנקבעו, שהטכניקות יושמו בצורה נכונה, ושהפרקליר מתקדם בצורה הולמת. והיה והתרחשה טעות באודיטינג, מפקח המקרים מאתר ומתקן אותה. ייתכן שהוא ידרוש מאודיטור שטעה ללמוד מחדש את החומרים שיושמו באופן שגוי ולתרגל את הנוהל הנכון כדי לוודא שטעויות לא יישנו. אחרי כל סשן הוא מפרט את שלב האודיטינג הבא. מאחר שאנשים הם שונים זה מזה, כל מקרה נבדק באופן אישי כדי לקבוע את התהליכים המתאימים שיש ליישם וכדי להבטיח שהפרקליר מתקדם כיאות במסלול הרוחני. לפיכך, תפקיד מפקח המקרים הוא להבטיח שהאודיטינג של סיינטולוגיה מתנהל ומבוקר כהלכה.

XVII.VI. תפקידים דתיים בסיינטולוגיה –
מפקח הקורסים

תפקידו של מפקח הקורסים חיוני לעיסוק של סיינטולוגיה אפילו יותר מהאודיטור. מפקח הקורסים הוא זה שמכשיר אודיטורים לעמוד בסטנדרטים המחמירים שנקבעו על-ידי האברד. מפקח הקורסים הוא מומחה בטכניקות הלמידה שפותחו על-ידי האברד. הוא עבר הכשרה לזהות כל מכשול להבנה ולפתור כל קושי שהתלמיד של הספרות הסיינטולוגית עלול להיתקל בו. מפקח הקורסים מוודא שתלמיד של סיינטולוגיה תופס את תורת הסיינטולוגיה ובאמצעות תרגול התרגילים, שולט ביישומה. שלא כמו מפקחי כיתות לימוד אחרות, מפקח הקורסים אינו מרצה, וגם אינו מציע בשום אופן את פרשנותו לנושא. נקודה זו חשובה משום שהסיינטולוגים מאמינים שהתוצאות המושגות בסיינטולוגיה באות רק מביצוע מדויק של כתבי הסיינטולוגיה בדיוק כפי שנכתבו על-ידי האברד. תיאורים בעל-פה שמועברים מהמורה לתלמיד יגרמו באופן בלתי נמנע לשינוי בחומר המקורי, ולא משנה עד כמה לא בכוונה זה נעשה. לפיכך, מפקח הקורסים הוא בהכרח מומחה בזיהוי המצב כשתלמיד נתקל בבעיה, ובהדרכתו אל המקום שבו התלמיד יוכל בעצמו למצוא את הפתרון לה.

XVIII.VI. תפקידים דתיים בסיינטולוגיה – הצ'פלין

לכל אחד מהארגונים ומהמרכזים של סיינטולוגיה יש צ'פלין. הוא אודיטור בעל הכשרה, וקורס הייעוץ הרוחני הוא חלק חיוני מהכשרתו. קורס זה מציג את הסיינטולוגיה כדת, כאמצעי שדרכו בני אדם יכולים להגיע לגאולה. הוא כולל מבוא לתורותיהן של הדתות הגדולות בעולם; הכשרה בניהול שירותי דת וטקסים; לימוד עיקרי האמונה והתקנונים של סיינטולוגיה; והדרכה בטכנולוגיה של אתיקה ואודיטינג. ייתכן שההיבט העיקרי של תפקיד הצ'פלין הוא זה של הייעוץ הרוחני, לא במובן הכללי שבו ניתן ייעוץ כזה במהלך האודיטינג, אלא במובן הנפוץ יותר של הקשבה לבעיות ולקשיים שבהם סיינטולוגים נתקלים בעת לימוד השליטה בתורות ובטכניקות של הדת. הצ'פלינים מבקשים להקל על הפעולות הארגוניות, ואם יש צורך, מבקשים לפרש עניינים מוסריים ואפילו ענייני משפחה בהתאם לעקרונות הסיינטולוגיה. בתפקידם בארגון סיינטולוגיה מסוים, הם מתנהגים בדומה לצ'פלין של בישוף בכנסייה הממוסדת. הצ'פלין משמש כעורך הטקס בטקסי המעבר המבוצעים בכנסייה (טקסי הענקת שם, נישואין והלוויות). בשירותי הדת השבועיים (שנערכים, מטעמי נוחות, בסופשבוע), הצ'פלין מנהל את השירות הדתי, שלגביו הוא יכול להפעיל שיקול דעת כללי מסוים. במהלך השירות הדתי, הוא גם ממלא את תפקיד המטיף, בדומה ליועץ הרוחני הנון-קונפורמיסט, וכאן תפקידו הוא להסביר ולהבהיר (ולא לנאום). דבריו תמיד קשורים ישירות לתורת הסיינטולוגיה וליישום עקרונות האמונה.

XIX.VI. דרכים טכניות למטרות רוחניות – דת
ולא מדע

להבנת הפעילות של סיינטולוגיה ושל אנשי המקצוע הדתיים שלה, צריך להבין שסיינטולוגיה מאחדת אמצעים טכניים עם שאיפות רוחניות. הדגש שסיינטולוגיה שמה על טכניקה, השימוש שהיא עושה בשפה טכנית, וההקפדה שלה על נהלים שיטתיים ועל סדר מפורט אינם אמורים להסתיר את טבעם הרוחני של ענייניה המהותיים ואת הקשר שלהם לנושא הגאולה. סיינטולוגיה היא דת שעלתה בתקופה שנשלטת בידי המדע; שיטותיה נושאות את חותם התקופה שבה היא נוצרה. חלק מהתחייבותה הבסיסית של סיינטולוגיה הוא לרעיון שהאדם צריך לחשוב בצורה רציונלית ולשלוט ברגשותיו רבי-העוצמה אך המטרידים. רק בדרך זו אדם יוכל להשיג את הרצון החופשי המוחלט ואת הגדרתו העצמית שהסיינטולוגים מאמינים שהם זכותו והצורך שלו. כדי להגיע לגאולה, האדם חייב ליישם בצורה עקבית ויציבה נוסחאות שמנוסחות היטב. בדומה ל-'מדע הנוצרי', סיינטולוגיה מבקשת לעסוק בוודאויות. נראה שהשאיפות האולטימטיביות של סיינטולוגיה מתעלות מעל ההוכחה האמפירית, והאמונות של מאמיניה הן טרנסצנדנטיות, מטפיזיות ורוחניות, למרות שהדת מדגישה התנסות אישית בתור הנתיב לאמונה או לוודאות אישיות. האופי המדעי של השפה הסיינטולוגית אינו פוגם במעמדה ובעיסוקיה הדתיים.

VII. ניתוח סוציולוגי של התפתחות הסיינטולוגיה
הורד את הספר הלבן