איך להישאר בריא | מרכז המשאבים למניעה

VII. ניתוח סוציולוגי של התפתחות
דת הסיינטולוגיה

I.VII. התפתחות הרעיונות של סיינטולוגיה – חיים קודמים

כבר מאמצע שנות ה-50 של המאה ה-20, האברד קלט שייתכן שלחיים קודמים ישנה חשיבות בהסברת בעיותיו של האדם. מוסד המחקר שהוא הקים באליזבת שבניו-ג'רזי הקדיש את עצמו באותה עת לחקר היתרונות האפשריים ב-"היזכרות" ב-"נסיבות המוות של גלגולים קודמים" [ג'וזף א' וינטר, 'דו"ח רופא על דיאנטיקה: תיאוריה ותרפיה', ניו-יורק: 1951, עמ' 189]. התעניינות זו התפתחה למחויבות החלטית יותר בנוגע להשקפה שהתנסויות מזיקות שאירעו בחיים קודמים (וגם בשנים הראשונות של תקופת החיים הנוכחית) יצרו "אנגרמות" (התרשמויות או תמונות דמות מנטליות שמהוות את המיינד הריאקטיבי, שקשורות לכאב ולחוסר הכרה, ושגורמות מחלות, עכבות וכתוצאה מהן התנהגות לא-רציונלית). לפיכך היה צורך להרחיב את דיאנטיקה וסיינטולוגיה כדי לחסל את האנגרמות האלה, כמו גם את אלו שנוצרו על-ידי התנסויות מוקדמות יותר, בתקופת חייו הנוכחית של האדם.

II.VII. התפתחות הרעיונית של סיינטולוגיה – מדיאנטיקה לסיינטולוגיה

שיבוש זה של חיי הנפש בוטא, ברמה אחרת, כתטה, עולם המחשבה, שהפכה ל-"מעורבלת" על-ידי MEST. תפקיד האודיטינג היה לשחרר את התטה מהנטל הזה. מושג התטה לוטש גם ב-1951, כאשר הוא זוהה בתור "כוח החיים, élan vital (הינף חיוני), הרוח, הנפש" [ב-'מדע ההישרדות', I, עמ' 4]. בנקודה זאת, מערכת האמונה של האברד כפי הנראה הפכה למערכת לריפוי הנשמות. התפתחות זו נעשתה ברורה יותר כאשר, ב-1952, האברד יצא עם סיינטולוגיה, ומערכת אמונה חדשה זו, שהיא מורחבת ומקיפה יותר, שילבה בתוכה את דיאנטיקה, וסיפקה לה רציונל מטפיזי שנוסח בצורה מלאה יותר. התטה הפכה כעת לתטן, אנלוגיה ברורה יותר של הנפש, והממד הדתי של המערכת נעשה מפורש עכשיו. התטן נתפש בתור הזהות המהותית של האינדיבידואל, האדם עצמו (זה שמודע להיותו מודע), והתיאוריה של סיינטולוגיה סיפקה עתה את ההצדקה המטפיזית למשימה הגואלת של שחרור התטן מההשפעות המזיקות של חיים קודמים (הימצאות קודמת בגופי אדם).

III.VII. התפתחות הרעיונות של
סיינטולוגיה – התטן והגוף

האדם אינו יכול לדבר על "התטן שלי" מאחר שבעיקרון האינדיבידואל הוא התטן שנמצא בתוך גוף; מבחינה זו, התטן נחשב לחשוב אפילו יותר מהנפש שמופיעה בפרשנות הנוצרית המקובלת. התטן נכנס לגוף (בזמן הלידה, אחריה או אפילו לפניה) כשהוא מבקש לעצמו זהות. מבחינה זו, לסיינטולוגיה יש דמיון מסוים למושגים שמופיעים בתיאוריה הבודהיסטית של גלגול נשמות. עם זאת, האפיון שנותן האברד להקצאה מחדש של תטנים לגופים הוא מוגדר ומדויק יותר מאשר כל דבר שניתן למצוא בכתבי הקודש הבודהיסטיים.

IV.VII. גאולה קרובה וסופית

שאיפתו הראשונית של האודיטינג בסיינטולוגיה היא לשחרר את התטן מגבולות המיינד הריאקטיבי: השאיפה הסופית היא לשקם את התטן כדי שהוא יגיע למצב יציב שבו אין לו יותר מיינד ריאקטיבי. הוא נע מהתעסקות בשאיפה הקרובה והמיידית של הישרדותו שלו (הדינמיקה הראשונה) אל הכרה הולכת ומתרחבת של אפשרויות הגאולה, ככל שהוא מזדהה יותר ויותר עם המשפחה, הקבוצות, המין האנושי, עולם החי, היקום, מצבים רוחניים, ואינסוף או אלוהים. לפיכך, השאיפה הסופית של התטן שמתקדם דרך שמונה הדינמיקות היא השגת מצב דומה למצב אלוהי, שהסיינטולוגים מתייחסים אליו בתור "OT מלא" או "המצב הטבעי".

V.VII. תורת הגאולה של הסיינטולוגיה

מערכת זו היא כשלעצמה תורה של גאולה, דוקטרינה של הצלה. אם נראה שהמצב הסופי עולה על הגאולה המוצגת בדרך כלל בדת הנוצרית, זה מפני שתורות הגאולה עוסקות לעתים קרובות בגאולה הקרובה ולא בגאולה הסופית. גם בנצרות יש מושגים של האדם כיורש-משותף עם ישו, למרות שהאפשרות המוגבלת יותר של הנפש שמגיעה לבסוף לגן עדן סיפקה לעתים קרובות הן את הכנסייה והן את קהל מאמיניה. אף על פי כן, בתנועות מסוימות – המורמונים הם דוגמה אחת – מכירים בפירוש ברעיון שהאדם משיג את המעמד של אל. התנאים שבהם ניתן להשיג גאולה שונים בסיינטולוגיה, אולם ניתן לזהות בקלות בכתביה את הרעיון הממושך של הצלת הנפש. בעיסוק המעשי שלה מושם דגש על היעדים הקרובים של הצלת שפיותו של האדם, ריפוי הלחצים הנפשיים שלו ועזרה להתגברות על דיכאונו, אך הם מוסברים על-ידי התייחסות לתורת הגאולה המתוארת לעיל.

VI.VII. דמיון בין הבודהיזם
לבין אסכולת סאנקיה

לדרכי הפעולה של החיים כפי שסיינטולוגיה מתארת אותן יש דמיון ניכר לאלו הכלולים הן בבודהיזם והן באסכולת הסאנקיה של ההינדואיזם. להצטברות של בנק ריאקטיבי במיינד יש דמיון מסוים לרעיון הקארמה. למושג של חיים קודמים יש הרבה במשותף עם התיאוריות של גלגול נשמות בדתות המזרח. הרעיון של השגת גישה לרמות התודעה מצוי ביוגה (אסכולת היוגה קרובה מאוד לאסכולת הסאנקיה) ולפי האמונה היוגי מסוגל להשיג כוח על-טבעי.

VII.VII. הגאולה כאפשרות גלובלית
וכאפשרות אינדיבידואלית

האפשרות הסופית של גאולה עבור התטן כוללת את הרעיון של הישרדות המין האנושי, עולם החי והעולם החומרי באמצעות הסיינטולוגיה. מרכיב זה של דאגה לחברה ולקוסמוס בהחלט קיים בסיינטולוגיה. הרעיון של "הפיכת הפלנטה לקליר" (יצירת "קלירים" – אנשים שנעשו נקיים לחלוטין מהמיינד הריאקטיבי) הוצג כשאיפה. עם זאת, האברד שינה לעתים את הדגש וכתב "סיינטולוגיה אינה מעוניינת ב-'הצלת העולם' אלא בהפיכת אינדיבידואלים בעלי יכולת לבעלי יכולת רבה יותר על-ידי טיפול טכנולוגי סטנדרטי מדויק באינדיבידואל עצמו, שהוא הרוח". ['אופייה של סיינטולוגיה', 1968, עמ' 5.] עם זאת, ייתכן שמה שמודגש כאן הוא שגאולת העולם תלויה בעצמה בגאולת התטנים האינדיבידואליים – דגש אוונגליסטי אופייני.

VIII.VII. המוסריות בסיינטולוגיה

לעתים עולה הרעיון שאחד ממאפייני הדת הוא לקבוע תקנון מוסרי, על אף שהדתות שונות מאוד זו מזו במידה שבה הן מחויבות לתקנון ספציפי של מוסריות. סיינטולוגיה החלה עם השאיפות הכלליות של שיפור הפוטנציאל של האינדיבידואל. בדגש שהיא שמה על החופש, היא אימצה גישה חופשית יותר למוסריות מאשר הגישה שמתבטאת בכנסיות הנוצריות המסורתיות. עם זאת, כבר מראשית חשיפתה של דיאנטיקה, האברד הבהיר שהאינדיבידואל אחראי למגבלותיו האישיות, שתטן הוא טוב ביסודו והוא יקטין את כוחו כאשר הוא עלול לבצע מעשים מזיקים נוספים. הדגש של אודיטינג בא גם כדי לדרוש שהאינדיבידואל יתמודד עם בעיות וייקח אחריות לרווחתו האישית. הוא חייב להכיר ב-"מעשי העבירה" (מעשים מזיקים) שהוא ביצע הן בתקופת חייו הנוכחית והן בחייו הקודמים.

הישרדות, כמושג של סיינטולוגיה, תואמת את העניין הכללי של כל הדתות – גאולה. פעולה אתית נחשבת להתנהגות רציונלית שמובילה אל היעד הזה.

בספר חשוב, 'מבוא לאתיקה של סיינטולוגיה', ל. רון האברד קבע את הסטנדרטים האתיים הנדרשים מסיינטולוג, והבהיר שמחויבות לאתיקה היא עיקרון הכרחי לאמונה. שאיפת האינדיבידואל היא הישרדות – כלומר, הישרדות בכל שמונה הדינמיקות, החל מדאגה לאדם עצמו ולמשפחה וכלה בדאגה לדחף לעבר הקיום כאינסוף, מה שנקרא דינמיקת אלוהים [ראה סעיף IX.VI]. הישרדות, כמושג של סיינטולוגיה, תואמת את העניין הכללי של כל הדתות – גאולה. פעולה אתית נחשבת להתנהגות רציונלית שמובילה אל היעד הזה. לפיכך, האברד שם דגש על הצורך של האינדיבידואל להשתמש בסטנדרטים אתיים בהתנהגותו ולהתנהג בצורה רציונלית אם הוא רוצה להשיג את גאולתו האישית ולסייע לגאולת המין האנושי כולו. לכן, בדרכים שמקבילות למחויבות האנוכית של הבודהיסט לפעולות טובות כדרך לשיפור הקארמה העתידית שלו, כך מצוּוה הסיינטולוג להתנהג בצורה רציונלית – כלומר, בצורה אתית – למען השגת הישרדות, לעצמו ולמען התחומים ההולכים ומתרחבים הכלולים בשמונה הדינמיקות. האברד כתב "אתיקה היא הפעולות שאדם נוקט על עצמו כדי להשיג הישרדות אופטימלית עבור עצמו ואחרים בכל הדינמיקות. פעולות אתיות הן פעולות הישרדותיות. ללא השימוש באתיקה לא נשרוד. [עמ' 19]. הישרדות איננה רק הישרדות. ליתר דיוק, היא הישרדות במצב הולם. הישרדות נמדדת לפי הנאה". [עמ' 31]. לפיכך, כמו בנצרות, הגאולה כוללת מצב של אושר. אבל "לב נקי וניקיון כפיים הם הדרך היחידה להשיג אושר והישרדות" [עמ' 28]; לכן, למעשה, השגת הישרדות דורשת את השמירה על סטנדרטים מוסריים. האברד כתב "באשר לאידיאלים, לכנות, לאהבתו של האדם לזולתו, לא ניתן למצוא הישרדות טובה עבור היחיד או הרבים כשהדברים האלה לא קיימים" [עמ' [עמ' 24]. האתיקה של סיינטולוגיה כוללת תקנונים מוסריים, אך מתקדמת עוד צעד וקובעת את הרציונליות החיונית של האתיקה של סיינטולוגיה, שיישומה נחשב לדרך היחידה שבה ניתן לתקן את המצב המתדרדר של המוסריות בימינו ואת הפעילויות של אנשים בעלי אישיות אנטי-חברתית וכך לגאול את המין האנושי.

ב-1981, האברד ניסח סדרה של עיקרים מוסריים, שנאמר עליהם שהם מבוססים על הגיון בריא. הוא תיאר את החוברת שבה הם הוצגו בתור "עבודה נפרדת ... אינה מהווה חלק משום תורה דתית", והתכוון שהם יופצו בקנה מידה נרחב כפתרון לסטנדרטים המוסריים המתדרדרים של החברה המודרנית; אבל הסיינטולוגים אימצו את התקנון המוסרי הזה כחלק מהדת. התקנון המוסרי הזה משתקף במידה רבה בעקרונותיו הן בעשרת הדיברות והן בעיקרים אחרים של המוסריות הנוצרית, שמנוסחים בשפה מודרנית ועם התוספת של הסבר חברתי, תפקודי ופרגמטי לגבי רבים מהעקרונות המוצגים. התקנון אוסר רצח; גניבה; אי אמירת האמת; כל המעשים הלא חוקיים; גרימת נזק לאנשים בעלי רצון טוב; והוא מצווה, בין היתר, נאמנות לבני הזוג לסקס; כבוד להורים; עזרה לילדים; איפוק; תמיכה בממשלה צודקת; מילוי התחייבויות; כבוד לאמונותיהם הדתיות של אחרים; דאגה לבריאות ולסביבה; חריצות ומיומנות. הוא כולל, הן במונחים שליליים והן במונחים חיוביים, גרסה של כלל הזהב שמתורגם לעתים קרובות במסורות הנוצריות בתור: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". החוברת דוחקת בקוראים להגיש עותקים לכל האחרים שהקורא מעוניין באושרם ובהישרדותם.

IX.VII. הטענות הדתיות של סיינטולוגיה

למרות המרכיבים השונים המתוארים לעיל שנוגעים לדת, לא נטען בראשית דרכה של סיינטולוגיה שהיא דת. אפילו כאשר, ב-1954, נוסדו שלוש כנסיות של סיינטולוגיה (בשמות שונים מעט זה מזה), ההשלכות הדתיות של סיינטולוגיה עדיין לא נבחנו במלואן. עם זאת, האברד טען שלסיינטולוגיה יש יעדים דתיים. הוא כתב "סיינטולוגיה השיגה את השאיפה של דת אשר באה לידי ביטוי בכל ההיסטוריה הכתובה של האדם: שחרור הנפש על-ידי חוכמה. זוהי דת הרבה יותר אינטלקטואלית מזו שהיתה ידועה למערב עד שנת 1950. אם אנחנו, ללא תרפיה, פשוט נלַמד את האמיתות שלנו, נביא תרבות למערב בַּרבַּרי" ('יצירת היכולת האנושית', עמ' 417]. ללא ספק, האברד ראה בנצרות מבחינות מסוימות דת פחות מתקדמת מהבודהיזם, כשהוא מתייחס ליום הדין הנוצרי בתור "... פרשנות ברברית למה שגוטאמא בודהא דיבר עליו, השחרור של הנפש ממחזור הלידה והמוות" [הרצאות פניקס, 1968, עמ' 30-29]. סיינטולוגיה עצמה היתה דת "במובן העתיק ביותר והמלא ביותר של המילה" [כנ"ל, עמ' 35] בספר 'אופייה של סיינטולוגיה', 1968, האברד חזר והדגיש כמה מהנקודות הקודמות האלו, וטען שהרקע של סיינטולוגיה כולל את הוודות, הטאו, בודהא, העברים וישו, וכן מספר פילוסופים. סיינטולוגיה "הביאה את הטכנולוגיה הדתית הראשונה כדי להתגבר על הפיגור המוחץ של הזנחה רוחנית" [עמ' 10], והוא ראה בה כמשלבת את הכנות והדיוק של גוטאמא בודהא עם המעשיוּת הפרודוקטיבית הרצינית של הנרי פורד [עמ' 12]. הוא ראה באודיטור מישהו בעל הכשרה בטכנולוגיה של אודיטינג, וראה בהכשרה הסיינטולוגית השכלה דתית.

X.VII. ל. רון האברד כמנהיג דתי

לעתים נשמעת הטענה (מצד המאמינים שלהם אם לא מצידם הם) שמייסדיהן של תנועות דתיות הם אמצעי התגלות מיוחדים שדרכם הישות העליונה מבטאת את עצמה. הצורה הנבואית הזו של מנהיגות דתית מאפיינת תנועות במסורת היהודית-נוצרית-מוסלמית, אולם במסורת ההינדו-בודהיסטית רואים במנהיג בדרך כלל מורה שמיטיב עם מאמיניו בהצביעו עבורם על הדרך להארה שבה הוא פסע בעצמו. האברד מתאים הרבה יותר למודל השני. הוא מוצג כמורה אשר, במקום שאמיתות הדת יתגלו לו, אומרים שהוא גילה באמצעות מחקר מדעי עובדות המציינות עיסוקים תרפויטיים מסוימים ומאגר ידע מטפיזי שמסביר את קיומו הגבוה יותר של האדם ואת גורלו האולטימטיבי. עבודות הסיינטולוגיה של ימינו מפתחות תדמית של האברד, המתואר ללא היסוס כגאון, בסגנון ביוגרפיות של דברי שבח הנכתבות לצורך שיפור המוניטין ומהללות את ההתנסות הייחודית של נביאים, גורואים ומייסדים של תנועות דתיות [לדוגמה, 'מהי סיינטולוגיה?' עמ' 137-83]. במסורת הנוצרית, מנהיגים דתיים שתפקידם והמוניטין המהולל שלהם דומים לאלה של האברד בסיינטולוגיה הם מרי בייקר אדי, מייסדת כנסיית המדע הנוצרי, ומנהיגי התנועות השונות של 'המחשבה החדשה' מסוף המאה ה-19 ומתחילת המאה ה-20.

XI.VII. דת וארגון הכנסייה

אין זה הכרחי בשום אופן שדת או מערכת דתית תתארגן ככנסייה. המרכיבים הרוחניים בתוכנית של סיינטולוגיה היו קיימים לפני שהתנועה הקימה ארגונים, ומרכיבים אלו, בכללותם, בהחלט מצדיקים את הגדרתה של מערכת האמונות של סיינטולוגיה כדת. אך אפילו אם הארגון ככנסייה היה הקריטריון לדת, סיינטולוגיה עומדת במבחן זה. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הוקמה הכנסייה ונוסחו עיקרי האמונה, ונקבעה מתכונתם של טקסים מסוימים. עיקרי האמונה והטקסים ניסחו רשמית את ההתחייבויות המונחות ביסוד מערכת האמונה של הסיינטולוגיה. המבנה הכנסייתי של סיינטולוגיה הוא היררכי ומשקף מערכת הדרגתית של למידה והארה רוחנית הדרושות כדי לשלוט היטב בתורתה. ארגונים ברמה נמוכה יותר מנוהלים כמרכזים ונחשבים לסוכנויות אוונגליסטיות. הארגונים ברמות הנמוכות יותר עוסקים במה שניתן לתאר כהכשרה בסיסית של יועצים רוחניים שמובילה להסמכה, ומשרתים את חברי הקהילות המקומיות. רובד זה של המבנה הארגוני מהווה את לב המערכת. מעל לרמה זו נמצאים דרגים ארגוניים גבוהים יותר שעוסקים בהכשרה מתקדמת של אודיטורים ובאודיטינג. הארגונים ברמה הגבוהה יותר מספקים הדרכה למוסדות ברמה הנמוכה יותר. במקביל למבנה זה, הכנסייה פיתחה מסגרת של יועצים רוחניים מתנדבים מבין חברי הקהילה שעוברים הכשרה לעבודה חברתית וקהילתית. מסגרת זו עצמה מאורגנת בצורה היררכית, כאשר כל שלב מצוין על-ידי סיום ההכשרה של קורסי תעודה. ברמות הנמוכות יותר של הסמכה, היועצים הרוחניים המתנדבים עוסקים, בין השאר, בביקור בבתי-סוהר ובבתי-חולים, בעוד שהיועצים הרוחניים ברמה הגבוהה יותר מבקשים להקים קהילות של סיינטולוגים, כאשר יש הצדקה לכך. למבנה הכנסייתי הכולל הפורמאלי יש דמיון מסוים לזה של הזרמים הדתיים הנוצריים, למרות השוני בתורה ובעיסוקים הדתיים. מסגרת היועצים הרוחניים המתנדבים מקבילה במידת מה לתפקיד הדיאקון הקהילתי בכנסייה האנגליקנית ובכנסיות אחרות.

XII.VII. עיקרי האמונה של סיינטולוגיה

בספר 'טקסי הכנסייה המייסדת של סיינטולוגיה', 1966, הוסבר‏ ש-"בטקס של דת הסיינטולוגיה אנחנו לא משתמשים בתפילות, בגישות של דבקות דתית או באיומים בשליחה לגיהינום. אנחנו משתמשים בעובדות, באמיתות, בהבנות שהתגלו במדע של סיינטולוגיה" [עמ' 7]. עיקרי האמונה של דת הסיינטולוגיה מקדישים תשומת לב רבה לזכויות אנוש. הם מכריזים על האמונה שבני אדם נבראו שווים, ושיש להם זכויות לבחור את התחומים הדתיים שלהם ולעסוק בהם; שיש להם זכויות לחיות את חייהם; להיות שפויים; להגן ו-"ליצור, לבחור, לסייע או לתמוך בארגונים, בדתות ובממשלות שלהם" ו-"לחשוב בחופשיות, לדבר בחופשיות, לכתוב בחופשיות את דעותיהם שלהם ...". הם גם מכריזים על האמונה ש-"אין לנתק מהדת את לימוד המיינד והריפוי של מחלות שמקורן נפשי, ואין להתעלם מהם בתחומים שאינם דתיים". הם טוענים "שהאדם הוא טוב ביסודו; שהוא מבקש לשרוד; שהישרדותו תלויה בו עצמו ובזולתו, ובהשגת אחווה עם היקום". הם גם מכריזים ש-"אנו, בני הדת, מאמינים שחוקי האל אוסרים על האדם להרוס את בני מינו; להרוס את שפיותו של אחר; להרוס או לשעבד את נפשו של אחר; להרוס או להפחית את הישרדותם של בני לווייתו או של קבוצתו. ואנו, בני הדת, מאמינים שהנפש יכולה להינצל ושהנפש לבדה עשויה להציל או לרפא את הגוף".

XIII.VII. הטקסים בסיינטולוגיה

בעוד שטקסי החתונה וההלוויה של הדת הם במידת מה לא קונבנציונליים, הם אינם שונים באופן קיצוני מהנהוג בחברה המערבית. טקסי ההטבלה, שנקראים בסיינטולוגיה טקסי "הענקת שם" מסורים בצורה מוגדרת יותר לעקרונות של מערכת האמונה הסיינטולוגית. מטרתם היא לסייע לתטן שלאחרונה נטל לעצמו את הגוף המסוים הזה. האמונה היא שבזמן נטילת הגוף החדש, התטן אינו מודע לזהותו, וטקס הענקת השם הוא דרך לעזור לתטן ללמוד את זהות גופו החדש, מיהם הורי הגוף הזה ומיהם הסנדקים שיסייעו לישות החדשה. לפיכך, טקס זה הוא סוג של טקס התמצאות, שנמצא בהתאמה מלאה עם המטפיזיקה של סיינטולוגיה.

VIII. תפיסות של סגידה וגאולה
הורד את הספר הלבן