III. טקסים והמשמעות שלהם

טקס נישואין, שנהוג להיחשב לדתי ושיש לקיימו בכנסייה, אינו דתי בעיקרו. זהו חוזה חילוני, בין שני צדדים שבהסכמה ובפני שני עדים. הכנסייה המוקדמת הבינה את זה והלכה בעקבות המנהג הממלכתי למשך הרבה מאות, אומנם לעתים קרובות עם ברכה של הכנסייה מאוחר יותר. אלא שהמועצה לפוסט-רפורמציה של טרנט פסקה שנישואין נוצריים חייבים להתבצע בכנסייה ועל-ידי כומר. פרוטסטנטים מודרניים, ומיסיונרים, שניסו לכפות נישואין של כנסייה על מומרים, פעלו על-פי הצווים של טרנט. אפילו אם נישואין נחשבים לטקס נוצרי, הכומר והכנסייה אינם חיוניים לתוקפו בתיאולוגיה הנוצרית. החוגגים של הטקס הנוצרי הם הבעל והאישה שמעניקים שבועות זה לזו וניתן לבצע את זה באופן דתי בכל מקום.

במדינות רבות שיש בהן מסורת נוצרית מתעקשים עם זאת על טקסי נישואין שמנוהלים על-ידי רשות חילונית, רשם, שופט שלום או ראש עיר. אפילו היכן שיש כנסייה מבוססת, ניתן לקיים נישואין בקפלות אחרות או על-ידי רשם. אם כן לא טקס הנישואין של סיינטולוגיה הוא היכן שאנו צריכים לחפש ראיות לאמונה ועיסוק דתי.

שני הטקסים המשמעותיים ביותר הם הענקת שם לילדים וקבורת המתים. אמונות הקשורות לשניהם נכנסות עמוק לתוך הטבע וההיסטוריה שלנו, והן מעצבות את הטקסים הדתיים המקובלים ביותר של המין האנושי. סיינטולוגיה מאמינה בתטן, המילה שלה לנשמה הנצחית, הלקוחה מהאות השמינית באלפבית היווני, תטה, וייתכן שהיא לוקחת בחשבון את הצורה האובאלית הסמלית שלה. הטקס אומר ש-"המטרה העיקרית של טקס הענקת שם היא לעזור לתטן להתמצא. רק לאחרונה הוא לקח שליטה על הגוף החדש שלו". מציגים לתטן את הגוף שלו, את הוריו ואת הסנדקים שלו. בבירור ישנו כאן טקס רוחני ולא טקס חומרי.

באופן דומה טקס ההלוויה של סיינטולוגיה טוען לרוחניות. עוזרים לנשמה להמשיך לחיים העתידיים: "לך עכשיו, (המת) היקר וחייה פעם נוספת, ובמקום ובזמן מאושרים יותר". אמונה באיזשהו טבע רוחני של האדם, ששורד את המוות, היא אולי האמונה הדתית העתיקה והנפוצה ביותר של המין האנושי. קרוב לוודאי שאין אף שבט של אנשים שלא החזיק בצורה זו או אחרת של אמונה בחיים שלאחר המוות, וקיומה של אמונה כזאת היא סימן ברור מאוד של דת.

המצרים הקדמונים (לא המודרניים שהם מוסלמים) האמינו בנשמות ובאלים, והיו דתיים, כמו הבודהיסטים שניתן לומר בקפדנות שלא האמינו באף אחד מהם, לפחות במובן המערבי. אבל לשניהם היו טקסים דתיים, שאליהם סיינטולוגיה קרובה במתכוון.

ד. הטבע הדתי של סיינטולוגיה
הורד את הספר הלבן